|
| 12/2007
miss you
השעמום לא נותן לי ברירה אלא לחפור בתוך דברים שהדחקתי.
זה לא טוב.
זה לא טוב לחשוב על הבדידות שהתחדדה ברגע שהפסקת לענות לי, זה לא טוב להבין שעוד מעט אני אשאר לבד בזמן שכולם יהיו בצבא, זה לא טוב לדעת שחוסר מעש משעמם אותי, זה לא טוב לדעת שלא טוב לי יותר בעבודה, זה לא טוב לדעת שהתאריך מתקרב ועוד מעט שלוש שנים. זה לא טוב לי לחשוב. זה לא טוב לי לשכב לבד במיטה ולבכות ושוב פעם לספור את הפעמים שבכיתי בהם בחודשים האחרונים. זה לא טוב להבין שכבר לא טוב.
יכלת לרכך את הנפילה. יכלת להגיד משהו, לעשות משהו, לגרום לי להבין מה לעזאזל קרה פה. הכל קרה מהר והכל זרם כלכך יפה ופתאום החלטת איזושהי החלטה שאני בטח לא שותפה אליה וזרקת אותי לעזאזל. זה מרתיח אותי, אני לא איזה סמרטוט, או חלילה איזה אבן שכל דבר שתעשה לא יזיז לי. אז עבר כבר זמן, מי יודע כמה, אני כבר מזמן לא בקיאה בתאריכים. אבל ככל שהחור שאני מרגישה נפער, ככל שהבדידות מתעצמת, אני יותר כועסת עליך שנתת לי לצאת כזאת אפסית. ושלא תטעה לרגע, אתה אפס כפול ממני, אבל אני בכל זאת מתמרמרת על זה, ואתה פשוט לא שווה כלום.
הכי חרא העובדה שאתה דפקת פה משהו שאני לא ידעתי שיש לי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
