אני קמה לפני ובוהה
ואתה כל כך שלו לצידי
ואין לך מושג בכלל
מה עובר בראש שלי
אתה החבר הכי טוב שיש לי
הכי קרוב שאפשר
ואני אוהבת אותך מאד
אבל אני לא מאוהבת יותר,
והמשיכה המטורפת שהייתה הפכה שחוקה
פעם רק רציתי להפשיט אותך, היום אני רוצה להשאר לבושה;
התשוקה שלי אליך דעכה.
עברה יותר משנה
אני עוד איתך, שלך, אהובתך,
אבל כבר לא בטוחה.
אתה מה שאני צריכה,
אבל לא מה שאני רוצה...
מה אני עושה?
בשבועות האחרונים אני משתגעת
כשאני לא איתו אני יודעת מה אני צריכה לעשות:
אני צריכה לחתוך את הקשר הזה..
אבל כשהוא לידי, או כשקורה לי משהו, אני צריכה אותו
אני לא יכולה לדמיין את עצמי בלעדיו
עם מי אני אדבר על הכל? מי יתמוך בי?
מי יעריץ אותי, יאהב אותי, ישמור עלי?
אבל הכל כבר הרבה יותר ידידותי..
והלוואי שההרגשה הזאת תעבור לי.
איך אפשר להפרד מהאדם הכי קרוב אלי בעולם, מהחבר הכי טוב שלי?
כי לגמור את זה פירושו למחוק אותו, לפחות חלקית, מהחיים שלי
הוא משרת איתי ,חי איתי, תפור מתחת לעור שלי
איך אני אתפקד בלעדיו?
אני לא מעיזה לספר לו. אני לא מעיזה לספר לאף אחד.
אבל כאן אני יכולה להתוודות: אני כבר לא מאוהבת בו...
אני מרגישה כל כך אבודה עכשיו ולא יודעת מה לעשות
אני מתחילה להסתכל על בנים אחרים, על בנות אחרות
לפנטז על הידיד, האקס, החברה, בחור שפגשתי בהופעה..
זה לא הוגן להשאר איתו ולא הוגן להפרד ממנו
והוא כל כך אוהב, ואיך הוא מדבר על מה יהיה כשנגור ביחד, כשנתחתן...
איך אפשר לשבור לו את הלב?
ואני כותבת את זה ובוכה
אני בוכה כי הלוואי והייתי מאוהבת
אני בוכה כי הוא כל כך מדהים ומקסים ואיך אני כה איומה
אני בוכה כי לא מגיע לו לסבול, ולא מגיע לי לסבול
אני בוכה כי אני לא יודעת מה לעשות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
