כן נו, אז החופש יוצא מכל החורים, ולא כל יום עושים משהו מיוחד.
אבל וול, כשעושים משהו מיוחד בימים כלשהם, זה מגניב.
כאילו מה היה בתקופה האחרונה.. הייתי בים, שירהפ באה לאשדוד, פאבים, מסעדות, והרבה חברים, ראיונות עבודה ונסיונות אבודים לחפש עבודות. ונסיונות אבודים לנסות להתקשר לצבא ושהם באמת יענו לי ובאמת יעזרו לי ולא יפנו אותי למקומות אחרים.
עם העבודה עוד יש לי סיכוי טוב, אני מקווה שמספטמבר אני אתחיל לעבוד כמוכר לוקרים בבתי ספר, מה שנחמד, ואולי במקביל עוד עבודה כלשהי, כי כסף זה חשוב, במיוחד לי.
והייתי בת"א יום שני, היה מגניב תרמתי דם (וכמעט התעלפתי, מה שהיה מבדר), ואפילו אכלתי צ'יזבורגר, אבל לא הבנתי מה מיוחד בזה ואני לא מתכוון להזמין את זה שוב, אבל העיקר שניסיתי את זה, כי לנסות דברים זה טוב. ואפילו קניתי לעצמי פוסטר חדש לחדר. כן, אני לא מתכוון להפסיק.
ולאחר שעברתי את הגיבוש בסטי"ל אני אמור לקבל זימון לגיבוש סנפיר, מה שאומר שאם אני רוצה לקבל זימון לגיבוש סנפיר אני צריך לדחות גיוס עד למרץ, וגם אז, אם לא אעבור את הגיבוש, אצתרך להתגייס במרץ לסטי"ל.. סוגשל הקרבה, אבל כנראה שהחלטתי כן לדחות ולקחת את הסיכון, למרות שחיל הים פשוט לא מתקשר אליי כדי לדחות, מה שמלחיץ אותי וגורם לי להתקשר אליהם כל בוקר (שאני באמת מצליח להתעורר).
אפרופו חוסר הצלחה, תיאוריה זה חרא של דבר, או שפשוט שמרתי על המנהג מהבצפר לא ללמוד למבחנים.
אתמול היה גשם מטאורים וזה היה מגניב, כל שניה היה כוכב נופל בשמיים, ובהתאם לסיטואציה שהייתי באותו רגע, נשבע שהייתי בטוח שאני בסרט. היה מגניב.
אבל לא כל החופש הזה מגניב, כאילו אם אני לא הולך לעשות עם עצמי משהו באופן קבוע אני אתאבד, החופש הזה הורג והידיעה שזה יהיה ככה עד מרץ בכלל מדכאת, אני צריך עבודה, להמשיך לשם שינוי את השיעורי נהיגה, ואפילו חשבתי על לקחת קורס צלילה, סתם כי זה מגניב. לפחות ריצות קבועות וכושר אני עושה...
טוב זהו החופש הזה סתם מדכא ואני חייב תעסוקה כלשהי אם לא אני מתאבד מרוב שיעמום. זהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Ryuu