מאורעות בחיי יוז’’י
לקח לי 22 שנה להתרגל לשם כמו יוז'י. ועוד 6 לכתוב על זה. אז על זה הבלוג. +איך כדאי לשנות את העולם. ולמה טוויקס יותר טוב ממארס. כי הוא פי אלף. במיוחד אחרי נשנוש מלוח. ואחרי זה אולי קולה. ועוד מלוח. ועוד טוויקס. או טעמי. גם טוב. |
| 4/2008
אך בלילה בלילה
הייתי מת לדעת לכתוב שירים. להעביר ב30 שורות מקסימום סיפור שלם. להעביר בשתי שורות או שורה רגש מדויק. רגש כזה שתופס אותך וזורק אותך לנקודה מסוימת בזמן, בסיפור חיים שלך.
שיר בעברית מרגש אותי יותר מכל שיר באנגלית. שיר טוב מול שיר טוב כמובן. ואני לא מהשומעי רק-כוורת- מזי-כהן. הרבה אהבה יש לי ליוצרים באנגלית. בוב, ג'ון ופול, פול השני, טום, אדי. כל הגדולים והרבה גם פחות בעלי שם ראשון בלבד. ואם הייתי דובר עוד שפות אני בטוח שגם הייתי זורק פה איזה שני יוצרים אידישאיים.
אבל עברית העא יפה. הדבר שאני הכי אוהב בישראל זה את העברית. יש בה איזה חיבור שאני לא יכול להסביר חוץ מזה שכשמדברים בשפה הזו, שכל הזמן מסביבך, השפה הזו שמתארת מחיר של אורז, ומתארים בשפה הזו את אותו רגש מדויק, וזורקים בשפה הזו סצנה מרובדת וכל כך ריאלית לרגע, הרגש מודגש פי המון.
וכשיש שיר, עם מוזיקה כל כך מצוינת, והמילים בשפה כל כך מחברת וכל כך אחרת, זה השיר הכי מנצח. בגלל זה אני פחות מתחבר לגבע אלון וכאלה. מוזיקה סבבה, אבל אם ארצה מוזיקה כזו באנגלית פשוט אקשיב לניל יאנג. תן לי את המוזיקה הזו בשפה המוכרת ותמעך כל מה מוכר לגבי השימוש בה.
זה התחיל לי לאחרונה בחוזקה עם "הלילה" של ארז הלוי. כזה לד זפלין, ומילים בעברית. וזה כל כך הרבה יותר יפה מכל זפלין.
פאק אני נשמע כמו גמד שמשיט את הקטקטים לארץ הפיות. אבל האל שיעזור לי, אני אוהב להתרגש בעברית.
אני חושב שלצרוח עצבים אני עדיין מעדיף באנגלית. אולי בגלל שעוד לא עשו killing in the name of טוב בעברית. אולי אני לא מכיר מספיק פאנק ישראלי.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
