מאורעות בחיי יוז’’י

אנו רוצים להעביר טוב את הזמן, אך שמים אנו את הדגש ב"טוב" ולא ב"זמן".

כשאתה בטיול אתה מצטט ספרים. כמו כולם כמעט הייתה לי המחברת של הטיול, ושם כתבתי ציטוטים שאהבתי מספרים שקראתי. קוראים הרבה בטיול.

עעכשיו הייתי בטיול. שלושה ימים בצפון. והיה כיף. כל כך כיף שחשוב לי כבר בשורות הראשונות לומר את זה. והציטוט פה, של רוברט פירסיג, מתאים מאוד.אני לא אביא עוד ציטוטים שלו, כי רק התחלתי לקורא את הספר, ובא לי לרשום על הטיול לפני שיתמסמס. וכשדברים מתמסמסים, החוויה הראשונית עוברת, ואז אתה כבר כותב סיפור ולא מביע רגש.

שמים את הדגש בטוב, ולא בזמן. שש שעות לקח לי ולאחותי להגיע מתל אביב לכנרת. הסיאט איביזה שלה, מקסימה ככל שהיא, לא עומדת בחום. ובפסח יש פקקים. ופקקים זה חום. אז עוצרים הרבה. אבל לא רק בלל זה. אין יותר כיף מאשר לטייל בדרך של "היי, גבינות עזר. בואי נבדוק מה יש אצלו". כי אף אחד לא מחכה לך, והכנרת תהיה שם גם אם תגיע בשבע בערב. אין דבר מוזר יותר מלמהר להגיע לאנשהו כדי לנוח. “נו, זוזו כבר! אני חייב להגיע לים! אני רוצה לנמנם!”

בנאדם אוסף זכרונות כמו נמלים

שש דברים לגבי חירבון בטבע:

1. זה אף פעם לא ממש מספק. תמיד קמים עם צורך בעוד, אבל אין סיכוי שנחזור לכרוע.

2. תמיד יש את התהייה לגבי אי שטיפת הידיים. מקסימום שוטפים עם מים מבקבוק. אז אם ככה, למה חייבים תמיד לשטוף עם סבון בבית? יש מצב שסבון זה קונספירציה של אנשי פלמוליב ונקה 7?

3. אם יש עוד ניירות טואלט במקום בו עשית צרכיך, אתה חש אחווה.

4. תמיד יש לי את התהייה כשאני קם "כל זה יצא ממני? וואו! ואיך זה שזה לא הגיע לי לתחת?”

5. שיחים. תמיד יש שיחים גבוהים כאלה שיש חשש שהם יחדרו לפי הטבעת. ויותר מזה, חשש שזה יכאב, אבל נעים באותו זמן. סתם. את החשש של הנעים המצאתי כרגע. שיהיה נעים, מה'כפתלי.

6. זה כנראה אישי רק לי. תמיד אני חושב על דבי אין דה הוספיטל. סדרת ההמשך של דבי וגבי. דבי נכנסת לבית חולים כי נחש הכיש אותה. ואני תמיד תוהה האם נחש יקפוץ מהשיחים וינשוך. אני טרף קל בתנוחה הזו.

7. בונוס כי זה של אחותי- תמיד תוהה , במקרה שלא היה לה נייר טואלט, עם איזה עלה מהסביבה הייתה משתמשת.

כי אמיתית היא

מסתבר שזה המילים לשיר הזה. שומעים הרבה גלגלצ כשנוסעים הרבה. וגם אם שומעים 102 שומעים הרבה מאותם שירים. 88 זה שירים אחרים, אבל מסתבר שלמרות שזה קול ישראל, לא קולטים אותו כל הזמן. רדיו אום אל פאחם לעומת זאת, קולטים בכיף.

I go back to black

הכנרת ריקה. טוב, חצי ריקה. אבל לגמרי עצובה. ואני קולט שהגיע הזמן להתעניין בהתחממות הגלובלית וכל זה. כי האדם הוא חיה מסץגלת. כשיגמרו המים ויגידו לנו שיש שני בקבוקי מים לאדם ליום, אז נגנוב, נרמה, נאשים את הממשלה, אבל נסתגל. אז אולי עדיף שנטפל בזה לפני.

בחודשי הקיץ. ויש שאדם שר.

חשוב. בנוסעכם לצפון, הצטיידו במים. פאקינג חם. ויש הרבה סטרצ'ים של דרך בלי תחנת ממכר של שום דבר. אז הצטיידו גם בבמבה.

מה החיים האלה בלי לאהוב, באמת ומקרוב.

אני יודע שזה קלישאה, אבל פגשתי וטיילתי עם הרבה אנשים שאני כה אוהב בטיול הזה.

וזה כיף להיזכר שיש מה לאהוב במדינה. ושיש הרבה יופי, שאפילו הארסים שמביאים פאקינג מערכת קולנוע ביתית לחוף, לא יכולים להרוס התעוררות בבוקר מול הכנרת, או הליכה במים של החצבני.

ואחותי. הרבה אהבה לאחותי.