טוב עברו שנים.

נכנסתי היום להיסטוריה של הבלוג הזה וזה מטורף. איך שהזמן גורם לנו להשתנות, להחליף זהויות והמירוץ הזה של להספיק נהיה מחרפן.

איזה חופשיים היינו פעם אבל בכל זאת מלאי דאגות שווא, חבל איזה בזבוז של אשכרה חופש לעומת היום.

נאבדה [לי ה-] יצירתיות כל המוצא בבקשה נא להחזיר

כילו צריך מחר להגיש פראזות ראשונות של הבגרות במחול ואין לי כלום יש לי כמה גועלינפש וזהו.

וזה רע מאוד

אבל נראלי שמצאתי שיר

ואני מאוהבת בנושא שלי אבל כל כך קשה לי להסביר אותו וזה בעע, בסוף יהיה טוב אש!

[אה הוא על מערכת יחסים פגומה בין אחים. ]