תמיד כולם מסביבי היו בוכים בטקסים ומבינים, ואני כמו איזה בול עץ חסר כל רגש.

ופתאום הבנתי, והתרגשתי והצלחתי להבין מה מרגישים כל השכולים, כל אלה שאיבדו

את היקר להם והם לא יקבלו שום דבר כתחליף.

שיש להם חור שאי אפשר למלא בכלום, חור שחור, שמלא בריק.

הם הקריבו את עצמם בשבילנו בשביל שנהיה פה ובטוחים.

אמא,
כשהייתי קטן תמיד רציתי להיות מגלה ארצות
לנסוע בעולם עם תרמיל ומקל
בלי בית, רק אני הקטן מול העולם הגדול...
ולהיות מפורסם.

אמא,
כשהייתי קטן תמיד רציתי להיות מרפא
שיעמדו אנשים בשורה ואני אעבור
אחלק לכולם אז תרופה והיא תעזור...
ואהיה מפורסם.

אמא,
כשהייתי קטן תמיד רציתי להיות קוסם
באולם ענקי אעשה את קסמיי וכולם כף ימחאו
אעוף באוויר מסביב לעולם וכולם יקנאו...
ואהיה מפורסם.

אמא,
כשהייתי קטן תמיד רציתי להיות לוחם
להיות בצבא, ללכת למלחמות, לנצח את הרעים
להנהיג את החיילים אל עבר הגבול ולחזור בחיים...
ולהיות מפורסם.

אמא,
עכשיו אני בוגר, מה שתמיד רציתי להיות
אני כבר לא רוצה להיות מגלה ארצות
או רופא, או קוסם או לוחם
עכשיו אני גם לא רוצה להתפרסם...
עכשיו אני רוצה מה שפעם הייתי לבטח...
הילד הקטן שלך, ילד לנצח.

כתב רס"ל רועי יעיש ז"ל.

יהי זכרם ברוך.