בזמן האחרון אינני יודע אם כדאי לי להתמודד עם המצב כמו שהוא. כן, קשה לי. אני לא היחיד שקשה לו ובטח לא הראשון, אבל אני גם לא יודע אם שווה להתמודד ולנסות להסתכל תמיד על הצד החיובי כמו שתמיד עשיתי, או להרים ידיים, לעזוב את הכל, ופשוט לברוח מהמציאות הנוראית הזו.
מצד אחד, אני לא כ"כ מסתדר עם רוב האנשים שאני מכיר, בגלל שלא הכרתי אותם יותר לעומק, זה ברור לי, אך בכל זאת אני לא רוצה גם להכירם. ואני יכול להמשיך עם כך שנמאס לי לתכנן דברים שמתבטלים, ולהוסיף בזה שנמאס לי לראות את הפרצופים פה ולברוח מהכל. אני כ"כ רוצה כבר לעזוב את העיר המסריחה הזאת, עם האנשים הצבועים שפה, לעזוב את המדינה הזאת, שכל היום רק מתעסקת בסכסוך הערבי-יהודי שלא פוסק, שכל היום מדווחת על הרוגים ועל רוע, ואולי מתוך מהדורת חדשות של שעה, ניתן להגיד שחמש דקות בלבד היו חיוביות.
מצד שני, אני יודע שזו שטות. כי גם אם אעבור לעיר אחרת, אני בטוח שגם שם יהיו אנשים צבועים, ושגם שם לא אכיר ואסתדר עם כולם. ואני גם יודע שאם אעבור למדינה אחרת יהיה לי קשה נורא, גם מהבחינה המשפחתית, גם בגלל שאני מאמין שיהודים צריכים לחיות בא"י ועם כמה שזה נשמע מיושן ונדוש, אני מאמין שזה נכון. אבל אני לא יודע. אני מבולבל.
אני חייב למצוא דרך לצאת מהשיגעון הזה כי גם אם ארצה אוכל לעבור למושב סמוך ולא לעיר אחרת, שבו אראה את אותם אנשים, וגם אם ארצה אני קטן מידי כדי לעבור מדינה כי קודם עליי לעשות צבא. אני חייב למצוא פתרון לבעיית ההתבלבלות ואי-ודאות הזאת.
חשבתי שאכתוב את הפוסט ואהיה פחות מבולבל, אך טעיתי.
אני מבולבל עוד יותר..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
(o_0) דניאל (o_0)
