הגיגית

אז פתחתי בלוג.

מאחרוני המוהיקנים כך אומרים.

וזה לא שאני לא כותב כבר אי-אלו שנים. לכל מיני מקומות. בפורומים, בתגובות לבלוגים של אחרים, למגירה, סתם לדיסק.

אני מאד אוהב מוזיקה. גדלתי על שירי ארץ-ישראל (כל השירים שכיום מתאכסנים ב"ארבע אחרי הצהריים" בגל"צ ובילדותי עיטרו את שידורי רשת ב' שהיתה פתוחה ברדיו כל הזמן) ואהבתי את זה מאד.

בגרתי בשנות השמונים, עובדה מצערת זו גורמת לכך שתהיה לי פינה חמה בלב לג'נק מהעשור ההוא (עד כדי אי-יכולת להסתיר חיוך לשמע I'll never be Maria Magdalena באיזה בית קפה לפני יומיים). לבר-מצווה קיבלתי רדיו-טייפ (כזה שאיפשר לי לשמוע את השידור הראשון של גל ג' בסטראו ולקלוט את קול עמאן) וקסטות ריקות. כך החלה קריירת הקלטת-קלטות-מהרדיו.

בגיל 15-16 בעקבות חברים מביה"ס ומהצופים אני מתחיל לשמוע ביטלס, דלתות, פינק-פלויד, פוליס, ג'נסיס.  ויהודית בן-יעקב, בתוכניתה "כאן שם ובכל מקום" עם אות הפתיחה המהפנט, מלמדת אותי על טום ו'ייטס וזאקיר חוסיין.

אהבת הביטלס מגיעה באדיקות ובדבקות. יחד עם חגיגות 20 שנה לסקג'נט פפר בראשון ליוני 87. אני וחברי ר' ממהרים להקליט את התקליטים הישנים על קלטות רעועות ופוצחים בשירת ביטלס ברחובות ירושלים. קיץ 1987 יואב קוטנר משמיע את "מסע הקסם המיסתורי" ואני שומע אדוק.  יוסי מר-חיים, היועץ המוזיקולוגי של התוכנית מדגים חצוצרות של באך ומהאלר ואני מתחיל לשמוע מוזיקה קלאסית. חנות "פיקדילי" בירושלים מספקת את הסחורה ברוחב יד ואני מתחיל אט-אט ליצור ספריה קלאסית נכבדה בעיקר באך, בטהובן ומאהלר. בשעות הערב אני מאזין לסירוגין ל"הפסקת עשר בערב" של מיכל ניב ול"קול הג'ז הזה" של קרפל וזורם מיד אחר כך ההשלמות הדרושות ממיטב הרוק של שנות השבעים ששובצו ב"24 היום שהיה" עם ירון וילנסקי. 

כך יצא שכאשר הכרתי את זוגתי דהיום כבר הכרתי קצת ג'ז אבל המטען שהיא הביאה עמה לחיי היה מהמם.

מסביב כמובן מושמע הפסקול הישראלי המורכב מתפריט אריק איינשטיין, שלום חנוך, מאיר אריאל, אהוד בנאי, יהודית רביץ, קורין אלאל והלהקות הצעירות טיפקס, איפה הילד, מוניקה סקס, כנסיית השכל וכרמלה גרוס ואגנר (אותם שמעתי לראשונה כשחיממו הופעה של כוורת באילת ערב מלחמת המפרץ הראשונה, זרים ומוזרים ונשביתי בטקסטים המפותלים של ערן צור באותו להט שבו שנאתי את קולו המאנפף).

המשך יבוא