הגיגית

שבוע הספר השנה בירושלים מתקיים במתחם חדש, איזור המחסנים לשעבר של תחנת הרכבת הישנה. מתחם משובח המזכיר את הימים הטובים של גן הפעמון בו התקיים שבוע הספר בילדותי ובבגרותי במשך שנים רבות. ודאי נעים יותר מכיכר ספרא המנוכרת ומרחבת מוזיאון ישראל עתירת המדרגות, בהם נדד שבוע הספר בשנים האחרונות. כולי תקווה שמצא את מקומו לעוד שנים רבות.

פילסתי דרך בין נושאי השקיות. הדתיים-לאומיים מתקבצים סביב מוסד הרב קוק, פרופסורים מתדיינים ליד "מאגנס", ליד ידיעות אחרונות וכתר מתעדכן העם ברבי המכר החדשים, המלכים ליום אחד. "הרוח הירושלמית הקרה הצליפה בי ובשאר הצובאים על הדוכנים". שתי קלישאות במשפט אחד אך שתיהן נכונות עד צמרמורת. לו היה שם מוכר סווצ'רים היה עושה קופה נאה. גם מוכר זמן (כמו השעון של הרמיוני בהארי פוטר והאסיר מאזקבאן) היה מרוויח לא מעט, כי למי בדיוק יש זמן לקרוא את כל החביבים האלה הנצברים בשקיות?

ומה בשקיות בכל זאת?

• טד צ'יאנג – סיפורי חייך ואחרים (אופוס, תרגם רחביה ברמן). ספר סיפורי מד"ב קצרים ומשובחים. חלקם קראתי (כמו 72 אותיות, למשל) ואת רובם אני מחכה לקרוא.

• לאה גולדברג – אמנות הסיפור (ספריית פועלים) – ניתוח סיפורים קצרים לאורך ההיסטוריה. התמקדות באופן שבו האמן מעביר מסרים, מלבד חוט העלילה, דרך הסיפור. ככל הנראה ספר חובה לכל מי שמנסה לכתוב. לאה גולדברג מתגלה לא רק כמשוררת רגישה ומופלאה אלא גם כמורה נפלאה. היא כותבת כתיבה עיונית ברורה צלולה וחדה, בלי להסתבך ובלי להתיפייף. חיפשתיו זה זמן רב והנה מצאתי ב-35 שקלקלים בלבד.

ואם הזכרתי "כתיבה עיונית ברורה צלולה וחדה" הרי שאגיע מיד לסדרת הלימוד שלי בפוסטמודרניזם. החלטתי שאני אלמד בעצמי את יסודות הפוסטמודרניזם בסיועה של הוצאת רסלינג (ספר רביעי חינם, ימח שמם). משעשע לעמוד ליד דוכן ההוצאה. רק גיקים אמיתיים ניצבים על הספרים בעלי העטיפות הצנועות ומזילים ריר. תלמידת ספרות אדמונית אומרת: "אז מה, קריסטבה? ניקח אותך הפעם" או "מה יהיה איתך, גופמן?" ו"אנחנו לא כל כך אוהבים דה-סטרוקטורליזם היום".

המוכר משדל למלא את מכסת השלושה-פלוס-אחד-חינם במחירי שבוע הספר ואני נופל. אז ככה:

• פרדינן דה סוסיר – קורס בבלשנות כללית. יסוד ההיסודות ועמוד החכמות אשר לקונסטרוקציה, דה-קונסטרוקציה וכל הקללות הפוצמודרניסטיות באשר הן. התרגום נראה קריא (הכל יחסית להוצאת רסלינג כמובן).

• פוקו – הארכיאולוגיה של הידע . הצעד המתבקש הבא בהגות הפוצמודרניסטית לכיוון הדה-סטרוקטורליזם (אם אני מבין נכון). ופוקו הוא בד"כ הימור די בטוח.

• ז'אן פרנסואה ליוטאר – הסברים על הפוסטמודרני. נסיון להסבר בהיר ונהיר של כל ה..נו, ה..זה הזה. הנראטיבים והדה-קונסטרוקציות והעולם הנשבר לרסיסים.

• בורדייה – שאלות בסוציולוגיה. משהו "קל" יחסית להיכרות עם בורדייה, אחד ההוגים המשפיעים על הבנת העולם בו אנו חיים. נראה הקריא והתקשורתי ביותר מבין הספרים.

ובספריית חרגול אני מזהה את נעה ידלין, לאחר התעדכנויות הדדיות אני רוכש את שאלות קשות לאללה והיא חותמת לי, בשם אלוהים כמובן.

תלכו. שווה.