הכתבה הזאת שימחה אותי מאד. בירושלים (ובמקומות נוספים בארץ) קמות קהילות אורתודוכסיות שמאפשרות תפילת נשים ועלייה לתורה. קהילות שמקרבות לבית הכנסת אנשים ונשים שמעולם לא ביקרו בו. אני מאד אוהב יהדות מתחדשת, יהדות עם אומץ לחרוג ממסגרות מאובנות. יהדות שיודעת לעשות את מה שהיהדות לאורך שנים ידעה לעשות כל-כך טוב: לחיות. לחיות לפי מערכת חוקים המתאימה את עצמה לזמן, שלא במקרה נקראת הלכה, מלשון ללכת, להתקדם.
ולא שההתקדמות מנותקת ממסורת, אדרבא, יש פסיקות עתיקות ביותר המתירות תפילת נשים ואף קהילות שנהגו כך, פעם, לפני שהאורתודוכסיות החשוכה והמאובנת, הפחדנית והמסתגרת הטילה את כישוף-הקיפאון שלה על היהדות.
ודאי שציפיתי למצוא את המתנגדים הידועים, את הפחדנים והמאובנים אבל אודה שהופתעתי (או אולי בעצם ממש לא) לראות שמי שפוצה פה כנגד התופעה המבורכת הזו הוא דווקא הרב דב ליאור.
תזכורת קצרה: הרב דב ליאור הוא רבה של קריית ארבע. הוא רבם של ברוך גולדשטיין, ברוך מרזל ונעם פדרמן. יגאל עמיר נהג לערוך את שבתותיו בביתו של ליאור. הרב דב ליאור אמר על הרוצח ברוך גולדשטיין שהוא "קדוש יותר מנרצחי השואה". הוא אמר על הפלסטינאים שאין בהם "חפים מפשע" כיוון שאנחנו במצב של מלחמה עם כולם, נשים, ילדים וטף. הרב דב ליאור הוא הרב אליו פנתה משפחת עמיר (קחו שקית הקאה ותקליקו על הלינק) כדי שיפסוק שיגאל עמיר צריך לקיים מצוות פרו ורבו והוא ראש הדורשים זאת.
הרב דב ליאור הוא האיש, אשר לדברי הרב יואל בן נון פסק דין רודף על יצחק רבין.
ואותו בן עוולה מעז לומר ש" כל מי שיש בו יראת-שמים אמיתית לא ישתתף במניין כזה"? האם למי שמחזק ידיהם של רוצחים יש בכלל זכות דיבור? בבית הכנסת של שירה חדשה מתקיימת פעילות של אהבה. של קירוב לבבות. אוירה של קדושה, כן. יש קדושה בין גברים ונשים, והיהדות (בניגוד לנצרות) מכירה בכך בעשרות מאמרות לאורך הדורות. בבית הכנסת של הרב ליאור, ככל הידוע לנו, התקיימה (וככל הנראה עדיין מתקיימת) פעילות של הסתה, של המרדה, של עידוד לרצח, של בגידה במלכות. אין לי ספק שהשכינה שורה במקום של שמחה, במקום של הרמוניה, במקום של תקווה. במקום בו לאנשים יש אור בעיניים. בבית מדרשו של הרב ליאור לא שורה שום שכינה, שורה שם ענן שחור של שנאה והסתגרות.
אז הבה ונראה איזו יהדות אנחנו רוצים? את היהדות ספוגת האהבה, אהבת ישראל ואהבת הבריות שמייצגת קהילת "שירה חדשה" או את היהדות הפחדנית, המסתגרת, הרוויה בשנאת זרים ושנאה עצמית שמייצג דב ליאור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
