הגיגית

בדיחה אמריקאית מספרת:

אחמדינג'ד מתקשר לג'ורג' בוש ואומר: "חלמתי חלום נפלא. ובחלומי אני רואה את ארה"ב ועל כל בית מתנוסס שלט."

"ומה כתוב בשלט?" חוקר בוש. "אללה הוא האלוהים," עונה אחמדינג'ד.

בוש משיב: "גם אני חלמתי חלום, ובחלומי אני רואה את טהרן והיא יפה ובנויה לתלפיות ועל כל בית מתנוסס שלט."

"ומה כתוב בשלט?" שואל אחמדינג'ד. "אני לא יודע," אומר בוש, "אני לא קורא עברית".

התפיסה האמריקאית, שניתן לכנותה פשטנית או ילדותית, נשענת על שתי רגליים: האמונה הדתית הפרוטסטנטית והרציונליזם הליברלי-קפיטליסטי. מקס וובר  לימדנו ששתי רגליים אינן אלא אחת.

(שווה ללחוץ על הלינק, הטקסט השלם של  The Protestant Ethic and the Spirit of Capitalism מומלץ!)

בלשון פשוטה ניתן לומר שהצלחתו החומרית של אדם היא בבואה לחסד האלוהי השופע עליו ולגזירה שנגזרה עליו. ראית אדם מצליח - ראית אדם ברוך-אל. ראית לוזר (אולי הקללה החמורה ביותר באמריקאית) ראית אדם שרוח אלוהים סרה ממנו.

ואם ניקח זאת לשדה הרציונלי: שווה להשקיע בהצלחות ("עם הצלחות אי אפשר להתווכח" כמאמר הפתגם המקומם).

העם היהודי, בגלגולו הציוני החדש הוא סמל הצלחה כביר. חסדו של האל נוגה מהנצחונות הצבאיים הכבירים, הניסיים. עינה של ארה"ב השמרנית, הדתית אינה מתעלמת מההצלחה. לא רק נס דתי יש כאן, לא רק "ווינריות" מושלמת אלא אף הזדמנות עסקית. שווה להשקיע בהצלחה הזו. ואכן, ארה"ב משקיעה בישראל באופן חסר תקדים. ארה"ב משליכה יהבה על ישראל. ישראל היא ה-ווינר האולטימטיבי (שחקן הבייסבול שאינו נכשל לעולם, המניה המניבה דיווידנד תמידי, כמו ההילה האירוטית כמעט שיש למניית Berkshire Hathaway של וורן באפט).

לגבי יחסי ישראל - ארה"ב אני חש עתה כצופה בסרט הוליוודי בדיוק בקטע בו הבן חוזר הביתה מובס ממשחק בייסבול או פוטבול ונאלץ לספר לאביו על התבוסה. מה אומר האב באותה סיטואציה, בכל סרט אמריקאי (שאינו חתרני, כמו הסימפסונס או משפחת באנדי)? WIN WIN WIN!

אין מצב להפסד. הפסד הוא קלון. יתרה מזאת - הוא מסמל כשלון דתי ואף מוסרי, הוא מסמל גזירה משמים. וכלכלית, במישור הרציונלי הקר, הוא מסמל הפסד כספי. כל ההשקעה הכספית האדירה יורדת לטמיון כביכול. אין אופציה אלא לנצח, או לפחות לשאוף לכך בכל רצונך ובכל מאודך.

השיח המופנה אל ישראל מארה"ב הוא שיח של אב מתוסכל, מאוכזב ונבוך. הייתכן כי בנו הנבחר, המבורך ע"י אלוהים ואנשים יפסיד? האם המילה הנוראה בכלל עולה בתודעה ביחס לבן זה? WIN WIN WIN אומר לו האב.

ואנחנו בדיוק לפני הסצנה בסרט בה, כראוי, הבן נותן את כולו, מקריב את עצמו עד כלות כדי להנחית בסופו של דבר את הכדור הסגלגל לטאצ'דאון הסופי מעבר לקו הליטאני.