אי אפשר להתעלם מזה. למילים יש המון כח.
לתמונות עוד יותר. לציור פי כמה.
בכלל, אמנות ויזואלית (וגם שאר סוגי אמנות, אך לא בהקשר הזה) משאירה אותנו לפעמים פעורי פה, המומים. מזועזעים.
ולפעמים היא לוקחת אותנו בדיוק לצד השני. הצד ששואף לשנות ולשפר, מעורר ההשראה.
אז מה שעורר בי השראה היו כמה דברים.
דבר ראשון- מאסטרפיס טלויזיונית. לא פחות ולא יותר.
כוונות טובות.
פשוט סדרת מופת שפרק הסיום שלה שודר היום.
הסצנה האחרונה עוררה בי אסוציאציה הכרחית מהמחנה.
אחרי הדיאלוג הכי קשה, בעיצומו של ערב בהשתתפות כל המחנה..
אני ולינה, פלסטינאית ממזרח ירושלים, יושבות על ספסל ממש מחוץ להיכל שבו שהו כולם..
מסתכלות אחת על השניה.
"ולא צריך לדבר כי את הכל אומרות העיניים"..
פשוט מסתכלות אחת על השניה, בוכות ביחד, מתחבקות.
בוכות על הגורל שהביא אותנו לנקודה שבא הכל מתחיל ומסתיים.
שתינו גרות באותה הארץ, מתחת לאותם שמיים, אותה שעה, אותו מזג האויר.
אבל שני דורות מאחורינו קבעו את הגורל הזה.
כי שתינו נמצאות במקום כל כך שונה.
הרגשתי כל כך שונה ממנה, כאילו אני אישית פגעתי בה.
ופשוט בכיתי.
היוצרים של הסדרה גאונים. השחקנים מבריקים. הבימוי מדהים. העריכה מושלמת.
מאסטרפיס טלויזיונית.
היה לי באמת שבוע מעורר השראה.
הסמינר של סידס נתן לי השראה לפעול בתחום שמירה על איכות הסביבה.
כן כן אני יודעת, זה משהו שפרידמנית אקטיביסטית חסרת חיים תעשה.. אבל מישהו צריך לעשות משהו.
ואם זה אומר שאני צריכה לעשות משהו - אז אני אעשה משהו.
זה נורא מגאלומני לחשוב שאני היחידה שיכולה, אבל עובדה שאף אחד לא באמת עושה.
בנוגע למה, אתם שואלים?
הידעת? באשקלון עומדת להפתח תחנת כח פחמית נוספת.
היו עצומות, היו מאבקים אך הבנייה אושרה.
אני יודעת שלנוער האשקלוני יש השפעה וכח. אז מלאת מוטיבציה להתחלת המאבק נגד בניית תחנת הכח הזו.
בני נוער וצעירים אשקלונים נגד בניית תחנת כח פחמית נוספת באשקלון.
מי מצטרף? (:
ואם כבר השראה...
ירושלים.
זה או שאתה אוהב אותה, או שאתה פשוט מת עליה.
עיר מדהימה.
כחלק ממהפכת הכנות המלאה שלי - שבמהלכה אני מפסיקה לומר סתם דברים ומתחילה לדבר לעניין - אני מצהירה כמה הצהרות.
אני אוהבת את ירושלים.
הבנתי את זה במשך היומיים ששהיתי במעלה אדומים, אצל צופי (: ( היה כל כך כיף, ד"א.. כבר רוצה לחזור! )
מעלה אדומים, אתם שואלים?
ההתנחלות ( איך עוד אפשר לקרוא למקום שנמצא בין המון כפרים ששייכים לתרבות אחרת לגמרי? ) נמצאת קרוב לירושלים.. אז מן הראוי שכל מי שנוסע אליה יעבור דרך ירושלים.
זה התחיל כשהגענו מחיפה לירושלים, והסתיים כשהגעתי הביתה, לאשקלון.
האסימון נפל לי כשהגעתי לתחנה המרכזית בירושלים ודיברתי עם עמוס, על זה שהנוף מחוץ לחלון האוטובוס היה כולו שחור ולבן.
כאילו הסתכלתי לתוך טלויזיה ישנה.
הוא הסביר לי שמדובר בתופעה.. שבזמן שהם מתרבים, החילונים בורחים. גם יותר זול להם, וגם במילא יש רוב חרדי בעיר והיא הופכת לעיר חרדית, אז הם עוזבים.
זה כל כך כאב לי.. יש בעיר הזאת כל כך הרבה קסם, היא יכולה להיות כל כך צבעונית ומלאת חיים, ובמקום, הכפייה הדתית משתלטת ואין כמעט מקום למחשבה חופשית.
ובכל זאת אתמול בערב היה לי כל כך כיף.. בירושלים יש את כל מה שאני מחפשת בעיר. וכמובן שזה הרבה יותר כיף כשהחיבור עם האנשים שאתה מבלה איתם הוא מעבר לקרבה גאוגרפית.
בניגוד לכל הנוהרים מירושלים החוצה - דווקא אני קיבלתי תחושה של בית שם. המקום קסם לי.
אני ממש רוצה לגור שם. באופן קבוע.
אני קוראת לכל הירושלמים שמאסו בעיר לעשות משהו בעצמכם ולשנות את התדמית האפורה של העיר.
חדי האבחנה מבינכם בטח שמו לב שהפוסט הזה הוא ההפך הגמור של הפוסט הקודם.
בהתחלה זו לא הייתה המטרה, אבל כששמרתי את הפוסט כטיוטא שמתי לב שאפילו הכותרות קשורות אחת לשניה..
אבל בפוסט הזה אני כן רוצה תגובות. אני מצפה מאנשים שיחשבו על החיים מפרספקטיבה אחרת.
אז זהו. כמעט סיימתי כאן.
החלק התחתון של הפוסט נמחק לי בפעם הראשונה כי המחשב נתקע, אבל כנראה שהגורל התערב פה.
ועוד משהו קטן לאנשים שהושראו- יוזמה מבורכת של אנשים ריאליים במדינת ישראל.
פשוט תקראו את מה שיש להם להגיד. אני חשבתי על הרעיון, אבל לא ידעתי מה אפשר לעשות איתו- אז עכשיו יש גם לזה מענה.
גם אם אתם לא מסכימים עם הרעיון- תקראו את כל מה שיש להם למסור.
http://pt.tmpsrv.com/
אל תמהרו ללחוץ על ה-X.
שבת שלום,
אוהבת,
דנה. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
