לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

DNA2000

הרהורים גיל 58 נשוי + 3. מהנדס מכונות אני מעוניין לשתף אחרים בהרהורים פילוסופים שעליהם אני חושב זמן רב.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2009

הרהורים, מותר האדם, תכלית הקיום


תכלית הקיום.

התכלית שלשמה אנו בעולם זה, היא לימוד היצירה.

כל תהליך בין אם הוא עבודה, אירועים חברתיים, צפייה, קריאה, התבוננות למעשה מקרבים אותנו להבנת היצירה ובכך גם להכרה במורכבות היוצר.

נניח שאת / אתה היית יוצר מהיכן שאין כלום, כל "מעגל מודפס" שהיית מצליח ליצור לא היה יכול להגיע לרמת הערכה של היצירה. לכן כדי שיהיו שותפים ליצירה שאותה עשית, צריכים להיות יצורים תבוניים שלא מתוכנתים מראש לחשוב רק בכיוונים מסוימים.

 

נניח מצב שבו אמן מעולה צייר תמונה בעלת ערך אומנותי מאוד גבוה, אולם אותה תמונה גנוזה במקום שלאף אדם אין גישה לראות אותה. במצב כזה לאותה תמונה אין ערך ממשי מאחר ואין שיתוף בהערכת התמונה עם אנשים אחרים. ערכה של יצירה עולה ככל שמספר האנשים שמסוגלים להבין את הערך האומנותי של אותה יצירה גדול יותר. בעל חיים שיתבונן באותה תמונה לא יתרשם מימנה. אם התמונה תהיה מרוחה עם דם, סביר להניח שכלב שיהיה בסביבה יימשך אליה. אותה תמונה יכולה להיות בשוק הומה מאדם, ויהיו רבים שיסתכלו על התמונה, אולם  אף אחד לא יראה אותה.

כלומר, צריך שיהיו אנשים עם כישורים מתאימים שיבינו את הערך אותה תמונה (דהיינו יראו אותה).

בנוסף, ככל שתכונותיו של המתבונן יהיו קרובות יותר לתכונותיו של יוצר התמונה, המתבונן יגיע לרמת הבנה קרובה יותר לזו שאותה רצה להציג יוצר התמונה.

הערך האומנותי האמיתי של ציור לא יעלה אם עיתונאי ישכנע קבוצה גדולה של אנשים שלא מבינים באומנות, שהציור שעליו הם מתבוננים הוא בעל ערך אומנותי גבוה.

 

כנ"ל אם אנו מתבוננים ביצירה שבה אנו חיים. כדי שנוכל לדעת להעריך את היצירה האלוהית, אנו חייבים להיות בצלמו ובדמותו של היוצר (כשם שרק אדם ידע להעריך תמונה של אומן, ולכלב אותה תמונה לא תעביר שום מסר).

כמו כן אנו חייבים להשיג את הכישורים המתאימים כדי לדעת להעריך את היצירה שבה אנו חיים  כשם שרמת הערכה של אנשים בעלי הבנה באומנות תהיה בהתאם לכישורים שלהם כאשר יתבוננו בתמונה של אומן גדול.

אברהם לא היה הצדיק הראשון (אדם שבתכונותיו קרוב לבוראו), אולם הוא היה הראשון שראה את התמונה.

ליוצר היו מספיק נבראים שתוכנתו מראש להכיר בערך היצירה.

אברהם היה הראשון שהכיר בערך היצירה מיתוך עצמו.

 

מותר האדם

מותר האדם בחופש הבחירה בין הערכים לחומר.

במקום שבו אין רוע לא יתכן חופש בחירה מכוון שאז לאדם אין אפשרות לבחור בין טוב לרע.

ברוב המקרים מעשים רעים לא נתפשים כמעשים רעים על ידי העושה אותם. לימוד הרוע אינו יכול להיות תיאורטי, את הרוע האדם חייב להרגיש על עצמו. הרמה האנושית של אדם נקבעת על פי הבחירה של בערכים תוך שהוא מוותר על החומרנות

הבחירה של האדם היא בינו לבין עצמו, כלומר הוא לא יקבל פרס על מילוי מצוות וכ' (עם אלוהים לא עושים עסקים של קח ותן). מי אני שיעביר ביקורת על דברי קהלת שבהם הוא קובל על כך שבסופו של דבר הן הרשעים והן הצדיקים מגיעים לאות מקום. אם צדיק ידע מראש שהוא עומד לקבל שכר על דרכו, הרי שהוא לא צדיק מתוך בחירה ערכית אלא מתוך שיקולים של קח ותן.

הייחוד בנביאים שהם העזו לומר את האמת לאנשים למרות שהדבר השניא אותם בחברה.

בכל זמן ומקום ישנם מעטים שאומרים אמיתות מוסריות אשר מאוד לא מקובלות על החברה, ולעומתם כאלה שיומרו דברים שתכליתם לעורר סימפאטיה אצל הרוב.

אם כל האנשים היו ישרים זה היה נותן לנו תחושה שאנו מעין רובוטים שתוכנתו להתנהג ביושר.

במשך מאות שנות עבדות למדנו על בשרנו בצורה מאוד מושרשת את הרוע. וביציאה לחרות ניתנה לנו הזכות לבחור בין הטוב לרע דהיינו לממש את מושג מותר האדם.

 

תאוות, תשוקות, כעסים, ויצרים שונים.

נחזור שוב על המקרה שבו אנו היינו רוצים ליצור יצור שיהיה מסוגל להגיע בכוחות עצמו להכרה בנו כיוצרים של אותו יצור.

אם "נצרוב" ב גנום של אותו יצור את ההכרה שאנו היוצרים שלו, הרי מדובר ביצור נחות שדומה לרובוט. אולם, אם נצרוב בגנים של אותו יצור את התשוקה לעבוד אלילים (מעץ, מאבן וכ'), ומאידך נתרה בו בדרכים שונות  שכלתניות שהדבר לא נכון ואסור, למעשה ניצור עימות פנימי באותו יצור.

נניח גם שנתכנת את אותו יצור כך שכאשר יראה חמוקיים של אישה תתעורר בו תשוקה חסרת מעצורים, וניידע אותו באיזה מקרים מותר ובאיזה מקרים אסור לשחרר את התשוקה, הרי שגם כאן ניצור עימות פנימי. אותו דבר גם לגבי כעסים. אם יגרם עוול לאותו יצור, הוא יתוכנת כך שיהיה בו רצון לנקום בכל דרך. אולם אנו נשים סייגים לפעולה אפשרית שלו כמו "לא תרצח" וכ'.

כעת, יהיו יצורים שינהגו באופן שונה ואיך אנו היוצרים היינו מדרגים אותם?

 

א.      מקרה שבו היצור פועל על פי התשוקות שלו ללא כל מעצורים, כאשר מגיע לכעס פוגע ללא כל ריסון עצמי, לא מסוגל לרסן כלל את התשוקה לאכילה גם אם היא פוגעת בבריאות שלו. או:

ב.      מקרה שבו היצור:

v     חושב לפני כל פעולה.

v     מתלבט הרבה תוך עימות פנימי, ומסוגל לרסן את התשוקות שלו.

v     מסוגל לכבוש את הכעסים שלו.

v     מסוגל להיות ערני למצוקות של הזולת כלומר אם הוא רואה אדם אחר שנמצא במצוקת רעב, הוא ייתן צדקה. וכאשר יהיה בידו לעשות חסד עם אחרים הוא יעשה חסד ללא חשבונות של קח ותן.

v     בוחן גם את האפשרות שהאלילים הם לא האלוהים האמיתי שלו (למרות ש "תוכנת" להאמין בזה, ובכך מסוגל בכוחות עצמו להגיע להכרה שאנו יצרנו אותו.

 

לי נראה שהיצור של מקרה "ב" הגיע לרמת יצירה גבוהה יותר מיזו של היצור שבמקרה "א" וזאת מאחר שהוא רחוק יותר מלהיות "רובוט"

ככל שבאותו יצור הקונפליקט הפנימי יהיה גדול יותר,  הוא יגיע מבחינתנו לרמת יצירה גבוהה יותר.

אולם, אם אותו יצור ידכא את התשוקות שלו (כדי להיות בסדר עם ההנחיות השכלתניות שלנו), הרי שלא יהיה בו עימות פנימי כלל, ואז לא יוכל להגיע לרמות הגבוהות.

כלומר, מידת האיפוק (דהיינו הריסון העצמי), מהווה מדד להתעלות היצור מעל לתכונות אשר נצרבו בגנים שלו.

הבחירה בערכים על פני החומר, (אשר הוזכרה בסעיף הקודם) כמוה גם הנכונות לתת (מתוך בחירה חופשית ושלא על מנת לקבל חזרה) מהווה את אחד המדדים לשוני שבין האדם ליתר היצורים.

הכלב לדוגמה, נותן אהבה ללא גבולות לבעלים שלו. אולם אם הדבר היה מתוך בחירה חופשית, הרי שהיינו מבחינים בהתנהגויות שונות בין הכלבים.

רובוט ניתן גם לשליטה מרחוק (Remote Control ) , ובמקרה של האדם ניתן להשוות זאת ל "יצר הרע". ככל שהגישה השכלתנית תהיה יותר מעורבת בהחלטות של אותו יצור, כך למעשה הוא יגבר על ההשפעות החיצוניות, ודבר זה יאפיין אותו יותר כיצור עצמאי בלתי תלוי בשליטה מרחוק.

ההתלבטויות הפנימיות נמצאות בידי האדם שהוא יצירה עליונה אשר רחוקה מלהיות "רובוט".

השפעה חיצונית פועלת בעיקר על הרגשות אשר מושפעות מהתאוות החומריות. בידי האדם הכלים השכליים לבחון את אותם השפעות חיצוניות ולהחליט בהתאם למה שיורה לו השכל או להימשך אחר ההשפעות ללא כל בחינה.

אדם אשר יחליט על פי השכל, ההחלטות לגבי מה שיעשה הם בידים שלו כלומר הוא יצור  עצמאי.

אדם אשר ימשך אחר ההשפעות החיצוניות ללא הריסון השכלי רחוק מלהיות יצור עצמאי.

 

בניסוי העקדה, אברהם אשר ציפה לילד במשך מאה שנים והובטח לו שמזרעו יהיו לו צאצאים לרוב, נדרש להקריב את יצחק. אברהם אשר סלד מדרכי עובדי האלילים שבשמחה העלו את ילדיהם לעולה, ואם היו בלבם מאבקים פנימיים הרי שהם היו בטלים וזניחים לעומת המאבק הפנימי האדיר שהתרחש בלבו של אברהם. בניסוי זה שהטראומה שלו מלווה את עם ישראל בכל הדורות, ההחלטה השכלית (ידיעת הבורא) גברה על המשיכה האדירה של הלב להגן על הילד בכל מחיר.

גם אלוהים עצמו לא ידע מראש את תוצאות הניסוי "כי עתה ידעתי כי יראה אלהים אתה".

והלא זו גם גדולתו של האל. שאם הוא היה יודע מראש את תוצאות הניסוי הרי שמדובר באדם שהוא רובוט ולא ביצירה עליונה.

ניסוי העקדה היה חייב להתבצע ועוד בשחר ימי האנושות. מכיוון שרק כך יכול היה האלהים לדעת שנזר הבריאה שלו, דהיינו האדם מסוגל להגיע להחלטה שסותרת את הרגשות שטבועות בקודים הגנטיים שלו.

 

 

עוולות חברתיות

חוסר צדק מלווה את החברה האנושית על כל גווניה אלפי שנים או יותר.

עוולות חברתיות גורמות לחלק מהאנשים להתאמץ לקראת השגיות דבר שכשלעצמו מדרבן לקראת לימוד מאומץ ואינטנסיבי, ולחלק אחר מהאנשים למעשים שליליים (בתחום הפשיעה) שנועדו לקדם אותם בתחומים הכלכליים ואולי החברתיים.

 

השכלה תבונה וחוכמה

ההשכלה היא מאגר נתונים, התבונה היא הכשרון לעבד את הנתונים ולהגיע למסקנות הנכונות.

החוכמה היא הרמות הגבוהות של התבונה ותחילתה בהתפעלות ממורכבות היצירה.

 

האם ייתכן שהכל נוצר מעצמו?

אם היית רואה זוג משקפיים על הירח, האם היית מנסה לפתח תיאוריה שעל פיה המשקפיים נוצרו באקראי?.

עצם קיומם של חוקים בתחומים של הפיסיקה, הכימיה, הביולוגיה ואחרים מעידים על התערבות של גורם יחיד (בגלל השלמות ושאין סתירה בין החוקים).

כל חוקי הטבע משולבים בהרמוניה אין סופית.

המצב הטבעי הוא שהכל מתנהג בתוהו ובהו וללא כל חוקיות.

 

האם תהליכים נקבעו מראש?

אני מניח שכן, התהליכים נקבעו לצורך השגת המטרה של מתן האפשרות לאדם לטפס בסולם האנושי (ערכים מול חומרנות), כאשר "התוכנה" אשר אחראית ליישום האירועים תלויה במידת השגת המטרה. ולשאלה אם נקבע מראש שאדם ירצח למה נדרש מימנו לשלם את החוב על מעשהו (בהנחה שהאירוע נקבע מראש?). הרמה האנושית של האדם נקבעת על פי החרטה הפנימית שלו לגבי מעשים שביצע בעבר ולא על פי מעשיו בפועל. יחד עם זאת סביר להניח ש "התוכנה" לא תיצור מצב שבו אדם שנחשב כצדיק יבצע פשע נורא.

על אדם לא ייגזר לבצע מעשה שלא ישרת את המטרה.

הרצון יכול להשפיע על אירועים להתרחש במידה ותהיה לאירוע תכלית.

אם הושגה למטרה שלשמה יועד תהליך מסוים, יבוטל התהליך.

למרות האמור, כאשר אדם עומד בניסיון הוא שובר את שרשרת הארועים אשר מתוכננת עבורו. עמידה בניסיון זוהיא למעשה בחירה באפשרות שנוגדת את החוקיות הטבעית ומעלה את אותו אדם לרמה גבוהה מיזו שהיה בה קודם לכן. ולכן זה יגרום גם לשינוי התהליכים אשר מתוכננים עבור.

 

אדם לא נשפט על פי מעשיו אלא על פי היחס שלו למעשים שעשה כלומר אם לאדם ישנה חרטה כבדה על מעשה שלילי שעשה אני מניח שהוא יישפט במידת החסד והרחמים, ובמידה ויש לו חרטה על מעשה שלילי שלא עשה ובכך הפסיד בגשמיות יישפט במידת הדין.

 

ניגודים

דבר מעניין ביצירה שחשוב לתת עליו את הדעת, הוא הימצאותם של ניגודים, היפוכו של דבר מעיד או מאיר על הדבר עצמו. לדוגמה, אם המושג "מחלה" לא היה קיים, גם המושג "בריאות" לא היה קיים, כנל לגבי "רע" ו "טוב", "טומאה " ו" טוהרה" , "חלש" ו "חזק" , "אמונה" ו "כפירה" , "חושך" ו "אור" ועוד כהנה וכהנה.

 

תפילה

תפילה למצב טוב יותר במידה מסוימת היא מעין הבעת אי אמון ביוצר שיצר את התהליך הקשה שבו אנו נמצאים.

ייתכן שגם חשיבה והתפעלות ממורכבות הבריאה היא כמו סוג של תפילה.

 

האם קיימת ענישה?

אני מניח שלא, התהליכים תהליכים גם אם הם קשים נועדו כדי להשיג מטרה.

 

חיפוש האמת

נושא כבד, אולי אחד הכללים זה לנסות לחפש את האמת גם במקומות שבהם לא היית רוצה ששם היא תימצא.

 

בדרך כלל אדם מאמין במה שהוא רוצה להאמין.

ההבדל בין חכם וטיפש, שהחכם מובל על ידי ההיגיון ובד"כ לא מושפע על ידי רצונו. לעומתו הטיפש יגיע למסקנות שגויות בגלל שהרצון החומרי שלו מוביל אותו בדרך שגויה.  כלומר אצל החכם השכל גובר על הרצון, ואצל הטיפש הרצון מוביל את השכל.

האדם לא יכול להתגאות בחוכמה שאותה קיבל כשם שאדם לא יכול להתפאר במתנה שקיבל.

אולם החכם יכול להתגאות בכך שבחר בדרך שבה השכל גובר על הרצון ושזו הובילה אותן לקבלת החוכמה.

התגברות השכל על הרצון מקבילה להגברות כללי המוסר על התאוות, למרות ששני המקרים נמצאים במישורים שונים. רוצה לומר שרמת האמת שאליה הגיע אדם מעידה על עליונותו של אותו אדם.

 

תחילת מושג הזמן, מרחב, מסה.

מושג הזמן הוא מושג מלאכותי שנקבע על ידי בני האדם ביחס להתרחשויות מסוימות (כמו למשל סיבוב כדור הארץ סביב עצמו.

יכולה להישאל אין ספור פעמים השאלה מה היה לפני ..... ולפני כן מה היה?... אולם בזמן של תהו ובהו מאחר ואין כל התרחשות סדירה הרי שמושג הזמן אינו קיים כלל.

ההתרחשות הראשונית שביחס אליה ניתן למדוד התרחשויות אחרות (כלומר תחילת הזמן), מופיעה בספר בראשית פרק ראשון "ויהי אור". האור מגדיר את יחידת הזמן הראשונית (זמן מחזור), את יחידת האורך הראשונית (המרחק בין שני אמפליטודות כלומר המישרעת) ואת יחידת המסה הראשונית (בהתאם לקשר שבין המסה לאנרגיה).

מאחר והמחזור הסינוסואידלי של קרן אור מתרחש אין ספור פעמים, הרי שבעצם הופעת האור לראשונה הוגדרו הזמן, המרחב, והמסה כאין סופיים.

נניח מצב של שני עולמות שביניהם תוהו ובהו, לא ניתן כלל לאמוד את הזמן שביניהם. שהרי בתוך התוהו ובהו אין כל התרחשות סדירה ולכן הזמן כלל לא קיים (אין סופי? או שואף לאפס?).

 

מעניין לחשוב על כך שמכל נקודה ביקום ניתן לראות אור ממספר כמעט אין סופי של כוכבים (בין אם בעין או באמצעות מכשור מיוחד. מכאן יוצא  שכל החלל האין סופי של היקום מלא באור. כלומר לא מדובר על אוסף אין סופי של נקודות אור אלא על כך שהאור ממלא את כל היקום כולו (להבדיל מהחומר שבו בין האטומים ישנם חללים גדולים).

 

אפילת הזמן

המשמעות של מה שנאמר קודם לכן,  היא ש "סוף העולם" אמור להתרחש כאשר החוקים הפיסיקליים (אשר כוללים גם את כל החוקים אשר קשורים לכימיה, ביולוגיה וכו' וכו') יפסיקו להתקיים. דהיינו תוהו ובהו.

במצב כזה תהיה הפרדה מוחלטת בין העולמות. בין העולם שקדם וזה שיהיה (אם בכלל).

גם אם תהיה בעולם החדש התרחשות זהה להתרחשות שהייתה בעולם שקדם הרי שלא ניתן כלל להשוות בין ההתרחשויות מאחר ואין כלל הקבלה בין הזמנים ובין דברים אחרים שאין אנו מודעים להם. במצב כזה אין כלל אפשרות למדוד זמן התרחשות של תהליך שהתרחש בעולם הקודם.

במצב שבו קיימת אפילת הזמן, לא ניתן לקבוע אם מצב זה נמשך מיליארדי שנים או חלקיקי שנייה בודדים.

במידה ויהיה תהליך מסוים שלא יופסק, הרי שאז לא תהיה הפרדה בין העולמות. מכיוון שהתהליך שלא הופסק יכול לשמש סקלה על ציר הזמן לצורך מדידה השוואתית.

 

למה אלוהים שתק בשואה?

על פי תפיסתי כל התהליכים מתוכננים מראש, כלומר לא ייתכן תהליך כמו השואה שיתרחש ללא תכנון אלוהי קודם.

יהיו אנשים שילמדו שגזענות היא דבר שלילי שעלול להיות נוראי, אחרים יסיקו שאלוהים הוא רע, ויהיו גם כאלה שיגיעו למסקנה שכדי לשרוד בעולם צריך להיות מרושע כמו מבצעי הרוע.

 

 ילדים מוכים

מכעיס מאוד לראות ילדים מוכים. באופן טבעי הייתי רוצה שהאדם המכה ילמד לקח להבין את מה שהוא עושה. והייתי מייחל לו להרגיש את מה שהוא מעולל על בשרו בגלגול הבא.

מי יודע אם לא זה מה שקורה?.

 

האם אנו בתקופה מיוחדת?

בתקופת האינטרנט, חזרנו להיות כמו "עם אחד ושפה אחת לכולם ולא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות" (מגדל בבל). שיתוף הידע מעצים את האפשרויות בכל הכיוונים (גם בכיוונים החיוביים של בנייה ויצירה, וגם בכיוונים השליליים).

בספר יחזקאל פרק לח, מדובר שבימים האחרונים הארץ שבמשך דורות רבים הייתה שוממה תחזור להניב גידולים (הנבואה היא כפולה מאחר והיא ניתנה בזמן שהארץ הייתה פורחת כלומר תהיה שממה ולאחר שנים רבות תחזור לפרוח), מוזכר גם שהארץ תהיה משובבת מחרב (מלחמות מתמשכות), ושתהיה מקובצת מעמים רבים.

ניתוח מתמטי של סיכויים הוא מכפלת הסיכויים של כל פרט. הסיכוי של כל פרט להתגשם באקראי קרוב לאפס. סך כל הסיכויים להתגשם באקראי יחד קל וחומר שקרובים לאפס.

 

סוף דבר

האדם הוא נזר הבריאה וזאת על שום מה?, אין תכלית ליצירה האין סופית והמורכבת של היקום אם אין בה שיתוף והתפעלות מצד נוצר שלא מתוכנת מראש להבין ולהתפעל ממורכבות היצירה.  ראיה לכך שאין הוא מתוכנת מראש לכך, שהרי ישנם רבים מבין בני האדם שטוענים שהכל התפתח באקראי שלב אחרי שלב מתוך ברירה טבעית.

האדם הוא היצור היחידי המוכר לנו כיום שיש בו את הכלים להגיע מתוך בחירתו שלו להבנה שלא ייתכן שהכל נוצר באקראי וללא תכנון מאוד עמוק ויסודי שנשגב הרבה מעבר לבינתנו.

 

נכתב על ידי , 5/8/2009 22:29  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יאיר ישראל חרעוץ ב-20/11/2014 11:13
 





כינוי: 

בן: 76




344
הבלוג משוייך לקטגוריות: דת , יצירתיות , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לdna-m אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על dna-m ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)