תודה לרותי על העברת השרביט.

יש לי בעיה שאני לא זוכרת בדיוק מה סיפרתי לכם על עצמי ומה לא. נדמה לי שאתם מכירים אותי כבר לפני ולפנים, אבל אנסה לדלות סיפורים שאולי טרם סיפרתי. אם כבר שמעתם, אנא סלחו לי.

1. נולדתי בלידת עכוז. חבל הטבור נקרע ואני כמעט נחנקתי. המילדת הצילה אותי.

בגיל חצי שנה חליתי בשעלת וכמעט נחנקתי. אמא שלי החזיקה אותי כל הלילה על הידיים כדי שאוכל לנשום.

אבל אני חיה וקיימת ונושמת. עובדה.

2. הייתי ילדה מאד רזה. בכיתה א' האחות קראה לאמא שלי ושאלה מדוע אני לא אוכלת מספיק. האמת שכמעט לא אכלתי כלום. אבל בצבא אחרי שנה של מצופים ועוגות מהבית, היו צריכים למלא לי טופס "חיילת שמידותיה השתנו" ולהחליף את המדים ממספר 38 ל44. השתחררתי עם גומות חן אבל אחר כך חליתי בחצבת והורדתי את כל הקילוגרמים האלה.

3. כמו רותי, גם אני הייתי טובה במתמטיקה עד שבכתה י' היה לי מורה שלא האמין שיתכן שבנות מבינות משהו במתמטיקה. הוא הוציא לי את כל הבטחון העצמי ובמקום להמשיך למגמה הראלית, פניתי לביולוגית. למדתי מיקרוביולוגיה, ועבדתי במעבדה בקטריולוגית שלושים שנה.

4. כשהתגרשתי ורציתי לחסוך כסף, מכרתי את האוטו שלי, ולמדתי נהיגה בקטנוע. בבית הספר לנהיגה הראשון המורה התייאש ממני כי הזדנבתי ואיבדתי את טור התלמידים שרכבו אחרי המורה. הוא אמר לי שבטח יקחו לי לפחות ארבעים טסטים לעבור. עברתי לבית ספר אחר לנהיגה ועברתי בטסט הראשון.

קניתי קטנוע והייתי ממלאת טנק דלק מלא ב4.5 שקלים (זה היה לפני כעשרים שנה). ביקשתי גם שיתנו לי בחינם עיתון שקיבל כל מי שמלא דלק מעל 45 שקלים.

5. גרתי אז בשכירות בבית קטן ישן. יום אחד שמענו בום חזק ולאחריו החשמל כבה. אחרי כמה דקות הופיעה בחלון השכנה מהבית ממול וסיפרה שעץ האורן הענקי שבחצר קרס על הבית. לא יכולנו לצאת מהדלת הראשית כי העץ חסם את הכניסה וקפצנו החוצה מהחלון. הקטנוע שהיה ליד הכניסה נמעך כמעט לגמרי.

6. עבדתי במעבדה למחלות עופות. חלק מהתפקיד כלל הריגת אפרוחים. כשהגיע משלוח חדש של להקת אפרוחים בת עשרות אלפי אפרוחים ללול, הלולן הביא למעבדה דגימה של חמישה אפרוחים לבדיקה בקטריולוגית לדעת אם יש מלות מדבקות בלהקה. בהתחלה לא היייתי מסוגלת להרוג אותם אבל שכנעו אותי שהקרבת חמשת האפרוחים מועילה לשאר הלהקה כי אם מגלים חידק יודעים איך לטפל בכל שאר האפרוחים. למרות זאת היו לי רגשות אשמה איומים ולמעשה אני עדיין חושבת שלא הייתי צריכה להסכים לעשות זאת.

7. כשכבר לא יכולתי להרוג אפרוחים יותר עברתי למעבדת מזון. קבלנו דגימות מזון של ירקות, שימורים, עוגות ועוד מטעמים. חיפשנו חיידקי קולי ועוד חיידקים אבל לצורך הבדיקה הספיקו 25 גרם. את שאר מוצרי המזון חילקנו בינינו העובדים. זללתי קופסאות חלב ממותק משומר, עוגות של קונדיטורית בן עמי וכו' וכו'.

8. לפני כמה שנים כשכבר הייתי בגיל 50+ החלטתי להגשים חלום להרגיש איך זה לרחף באוויר. חשבתי שאם לא אעשה זאת עכשיו, כבר לא אעשה זאת כלל וזה נתן לי אומץ. נסעיתי למנחת עין ורד ועליתי על טרקטורון מעופף. ישבתי על כסא קטן ללא ידיות כשהמדריך יושב מאחרי. תוך חלקיק שניה היינו בגובה עצום באוויר. כל כך פחדתי שרעדתי ושקשתי וקיוויתי רק שהמדריך לא ירגיש את הרעידות שלי. טסנו עד לים, ירדנו כמעט לגובה הגלים ועלינו שוב. קשה לומר שנהניתי.

מספיק, לא?

והשרביט עובר בזה לאוגניה, לנגה ולדבורה ואני סקרנית לשמוע דברים שטרם נודעו לי עליהן.