לפני כחמש שנים בא לי להציג בתערוכה בלונדון, סחבתי שתי תמונות גדולות למטוס וטסתי.

יש לי בן דוד יקר בלונדון וחשבתי שזו יכולה להיות גם הזדמנות להיות אתו ועם בת זוגו.

הבן דוד הזה, גרהם, נכח בחתונה הראשונה שלי כשהיה בארץ בהתנדבות בקבוץ. שנינו היינו בשנות העשרים שלנו. נפגשנו גם אחרי החתונה ובלינו יחד עד שהוא חזר לבריטניה.

אבל אחר כך במשך שנים רבות לא שמרנו על קשר. פעם בכמה שנים התקשרתי לדודה, אמא שלו, ודברתי אתה קצת, אבל זה הכל. בינתיים גרהם התחתן, נולדו לו שתי בנות ואחר כך התגרש. גם אני עברתי סיפור דומה, אבל גרהם ואני לא נפגשנו.

לפני שש שנים הטלפון בביתי צלצל וגרהם בטלפון. 

'אני נמצא במרחק חמש דקות מהבית שלך, אפשר לבוא?'

מתברר שלגרהם בת זוג, דיין שמה, שאחותה גרה במרחק חמש דקות מאתנו. דיין עצמה מוצאה מדרום אפריקה, אבל היא חייתה בארץ כמה שנים בטרם עברה לבריטניה שם הכירה את גרהם. היא אפילו מדברת מעט עברית. 

מצאתי שהיא נחמדה מאד, מצאתי שגרהם נחמד מאד. נוצר קשר מיידי. הם באו לארץ מדי כמה חדשים ובלינו יחד די הרבה. הם הזמינו אותנו לבוא לבקר אצלם, אמרו שיש להם חדר שמחכה לנו, וחזרו והפצירו שנבוא. לכן כשהייתה לי הזדמנות להציג בתערוכה שאלתי את גרהם אם אפשר לבוא, הוא שמח, ואני נסעתי (בעלי היה עסוק, ונסעתי לבדי).

כשהגעתי התברר שדיין סובלת מזה זמן מבעיות רפואיות שמשום מה לא מצאה להן פתרון בלונדון והחליטה לנסוע לדרום אפריקה לנתוח אצל רופא שסמכה עליו.

היא נסעה ובמשך שבועיים היינו גרהם ואני יחד. העבודה שלו הייתה מהבית, והותירה לו הרבה שעות חפשיות, וכך יכולנו לבלות. הוא לקח אותי לטיולים בסביבה, יצאנו לאכול בחוץ, בשלנו בבית, וישבנו ערבים שלמים ארוכים בבית ודברנו. הוא סיפר לי על הילדות שלו. הוא היה בן יחיד. תקוות המשפחה. לחצו עליו ללמוד משפטים כמו כל יהודי טוב, אבל הוא לא הצליח בלמודים. הוא לא אהב את הלמודים, זה לא התאים לו, והוא לא רצה להמשיך. זו הייתה אכזבה קשה להורים. הוא גם סיפר על אהבות נכזבות שהיו בעבר. הרגשנו מאד קרובים בערבים האלה.

שתי הבנות שלו לא היו בקשר קרוב אתו. הוא טען שזה בהשפעת גרושתו. בכל השבועיים שהייתי שם הן לא ביקרו, לא התקשרו, וכך גם הוא. הוא היה די בודד חוץ מדיין שהכיר כמה שנים קודם ושהקשר ביניהם היה מצויין.

גרהם עזר לי לסחוב את התמונות לתערוכה. נסענו בטיוב כמובן. וכמובן תמיד כמה קווים שבקו חיים והיה צריך לנסוע בקווים עוקפים. וכך עלינו וירדנו מדרגות, הלכנו במסדרונות ארוכים ומפותלים, בתוך ים אנושי צפוף, וכל הדרך הוא סחב את שני הציורים הענקיים...כך גם בסיום התערוכה.

שנה לאחר מכן בתו הבכורה התחתנה. הוא הזמין אותנו לחתונה והחלטתי לנסוע עם הבן הצעיר שלי. בהזמנה לחתונה היה מצויין באיזה תלבושת הגברים והנשים צריכים להגיע. סוג מסויים של חליפות ועניבות. כך הבריטים...ואנחנו כבר תכננו איך לשכור את התלבושות האלה. ואז הרגשתי לא טוב, והחלטנו לבטל את הנסיעה.

בשנים שלאחר מכן גרהם ודיין ביקרו עוד מספר פעמים בארץ, ובין לבין ניהלתי עם גרהם שיחות טלפוניות ארוכות. לפני שנתיים בערך שמעתי ממנו  שהם החליטו לעשות עליה, ובעצם חכו עד שאמו הזקנה שהייתה בבית אבות כבר לא תהיה בחיים, כי גרהם כבן יחיד טפל בה טפול מסור.

ואז .

טלפון מדיין. גרהם מת. התקף לב.

איך זה יכול להיות? הוא היה צעיר ובריא, שחק טניס, והיה מאד פעיל וחיוני וחזק.

וזהו. לא שמעתי מדיין יותר. התקשרתי לאחותה ובקשתי שתמסור לה שאני רוצה להיות אתה בקשר, אבל היא לא חזרה אלי. בת דוד באנגליה שהקשר שלה אתי לא היה אף פעם משהו, סיפרה שהייתה לוויה, ודיין לא הייתה שם. 

פתאם נוצר חלל שחור גדול.

אני לא בקשר הדוק עם אף אחד מהמשפחה של אמא שלי באנגליה. אני לא אוהבת את ההתנשאות והסנוביות שלהם. גרהם היה הקרוב הקרוב ביותר אלי. אני לא מכירה את הבנות שלו בכלל. אילו הייתי בחתונה של הבת אולי הייתי יוצרת קשרים אתן אבל זה לא קרה.

בלונדון הוא גר בבית שכור. הבית שהיה לו נשאר לגרושתו. גם בלונדון לא נשאר לגרהם שום זכר.

כשהייתי בלונדון אצל הבן שלי רציתי ללכת רק לראות את הבית הזה, אבל זה ממש בקצה בקצה של העיר מאד רחוק, והבן שלי לא הבין בשביל מה ולא ידעתי איך להסביר לו.

היה גרהם, הייתה ידידות יפה, ופתאם אין בכלל שום זכר, כאילו לא היה כלום.....

רק הסיר להכנת ביצים עלומות שגרהם הביא לי ודיין קיטרה כמה הוא כבד, ולמה גרהם היה צריך לקנות את הכי יקר, עומד על הכיריים וצועק גרהם!!..