חברה שלי סיפרה שאחייניתה נרפאה כליל מכאיבי הגב שסבלה מהם תקופה ממושכת בעקבות קריאת ספר! זו חברה שאני מאד מעריכה ולכן נראה לי ששווה לקנות ולקרוא את הספר. אחרי שקראתי אותו ודיברתי עם האחיינית קניתי ספר נוסף ועכשיו אם תאמינו או לא, כאיבי הגב שלי פחות מציקים לי. לא עברו לגמרי, אבל אני מקווה שגם זה יקרה.

מחולל הנס הזה הוא הספר: "ריפוי הכאב הכרוני" מאת ג'ון סארנו. הספר השני שלא תורגם לעברית הוא: "The Master Practice" מאת Monte Huefle. 

הספר מתאר שורה של כאבי שרירים כרוניים שגורמים בעיות פיסיות בחלקים שונים של הגוף. והטענה של סארנו שבעצם כל הכאבים האלה נובעים מגורמים פסיכולוגיים ורגשיים. למרות שתחילת הסימפטומים נובעת מבעיות רגשיות, התופעות הפיסיות מאד ממשיות וכואבות. יש כאן למעשה איסטרטגיה של הסחת דעת. יש כאן פעולה של מכניזם הגנתי נגד סטרס מנטלי ורגשי כמו דאגה, כעס, וחרדה. כתוצאה מכך אנחנו מתרכזים בכאבים הפיסיים ונמנעים מההתמודדות מול הלחצים היומיומייים הקשים.

את הטענה הזו כבר שמעתי. גם לואיז היי מדברת על כך, אבל זה היה תמיד איכשהו תאורטי מדי ולא נגע ממש בי.

אבל הספר מפרט תכונות אופי מסויימות לאנשים שנוטים לכך: פרפקציוניזם, רצון לרצות אנשים, התייחסות שתלטנית ומניפולטיבית, שאפתנות ותחרותיות יתר, הערכה עצמית נמוכה, ואנשים בעלי מוסריות גבוהה שלא מרשים לעצמם לכעוס ורוצים להיות תמיד טובים ונחמדים. ברור שלא כל התכונות האלה קיימות אצלי, אבל אני מוכרחה להודות שחלק ניכר מהן אכן קיימות. פתאום הבנתי שהספר הזה מדבר בדיוק עלי. 

מה סארנו והופלה ממליצים לעשות?

דבר ראשון להכיר בכך שהבעיות הפיסיות נובעות מרגשות, מחשבות, וגם מחשבות שהדחקנו.

דבר שני להפסיק את כל הטיפולים הפיסיים ולהפסיק להתייחס לסמפטומיים הגופנים ולדאוג להם. 

ודבר שלישי להבין שהכאב הפיסי אומר לנו שיש לנו בעיה מנטלית שכדאי שנתייחס אליה. זהו אתות שכדאי להקשיב לו.

זה לא פשוט. אבל אני מנסה. זרקתי את הכריות המיוחדות, הפסקתי את הפיזיותרפיה והמסאז'ים. ואני מנסה לאמץ את צורת המחשבה שהואפלה מציע כדי להשתדל להיות פחות מושלמת, פחות טובה ומוסרית, ולקבל את הכעסים שלי.בינתיים כבר יש שיפור.