השבוע ההורים שלו נסעו לסקי לאירופה, ואני ושאר הסבים והסבתות התחלקנו ביננו בטפול בנכדים. הנכד בן עשר, והנכדה בת שבע וחצי. זה היה שבוע של תענוג מרוכז.

השבוע כל הכתה שלו בקרה בבית המשפט המחוזי. הם שוחחו עם אחד השופטים, הצטלמו כל אחד מהם בשולחן השופט עם פטיש ביד, וגם ראו משפט פלילי של נאשם בשוד. הנכד חזר עמוס בחוויות מרגשות וספר על המשפט. התברר שהנאשם שדד אלפיים שקל מקיוסק. 

הנכד: כדי שבעל הקיוסק יסכים למסור את הכסף השודד אים עליו וגם קלל אותו בקללה איומה

אני: איזו קללה?

הנכד: אני לא יכול להגיד אותה. היא הכי איומה שיש.

אני: בסדר, אל תגיד אם אתה לא רוצה להגיד

הנכד: באמת קללה איומה. ונורא מפחידה. לא רק שהוא גנב אלפיים שקל, הוא גם קלל!!

אני: אם אתה לא מסוגל לחזור עליה אז לא נורא.

הנכד: טוב, אני אגיד. הוא אמר "בן זונה"....

הכלה שלי קבלה למייל שלה את ההודעות מבית הספר ושלחה לנו. המייל הודיע שביום רביעי הנכד אמור להפגש עם קבוצת הלוויתן הכחול בבית של אחד מהילדים בקבוצה. ??? לא היה לי מושג במה מדובר. כשהנכד חזר מבית הספר ומסרתי לו את ההודעה הוא אמר שהוא לא רוצה ללכת. הוא גם לא רצה להסביר במה העניין. הוא רק חזר ואמר שהוא ממש כועס על עצמו: 

למה לא יכולתי לבחור בעל חיים אחר? אין לי מצב רוח. אין לי חשק. 

עוד אני מנסה להבין וחושבת מה לעשות וטלפון צלצל. אחת האמהות בקבוצה הציעה שהיא תבוא לקחת את הנכד מהבית וגם להחזיר אותו. היא הסבירה שכל אחד מהילדים בכתה היה צריך לבחור בעל חיים ולכתוב עליו עבודה, והעבודה תעשה בקבוצות. הקבוצה של הנכד שלי היא קבוצת הלוויתן הכחול. לא הייתה לנכד ברירה, הוא היה צריך ללכת. סוף סוף הוא גם הסכים להסביר מדוע הוא לא רוצה ללכת. בקבוצה יש שלוש בנות חוץ ממנו....

כשחזר ושאלתי אותו איך היה הוא אמר שבסך הכל לא היה כל כך נורא כפי שחשב....