מין הרגשה מוזרה כזו .
לא חם לי ולא קר לי ,
לא רע לי ולא טוב לי ,
אני לא עצובה ולא שמחה ,
לא נהנת ולא סובלת
לא עייפה ולא עירנית
לא אוהבת ולא שונאת
אני לא צוחקת ולא בוכה
לא מצליחה ולא נכשלת
לא כועסת ולא סולחת
לא מתגברת
לא משתנה ולא נשארת
לא מרגישה כלכך חשוב וגם לא כלכך סתמי
לא מעניינת .
אין לי שום דבר חשוב למסור לאומה .
זה למה אני לא מעדכנת .
אני מרגישה במין סטטוס קוו כזה . שומדבר לא באמת זז .
אז כן כמה דברים קטנים משתנים מידי פעם
אבל אין משהו ממש רציני שיש לי הרבה מה להגיד עליו וחשוב שכולם ידעו .
וגם מה שכן אני די מספרת למי שאמור לדעת .
מה גם שככל שהזמן עובר הבלוג הזה מרגיש לי חשוף מדי , ופומבי מדי ,
ואני חושבת שהמטרה העיקרית ההתחלתית שלו הייתה להגיד את מה שקשה לי להגיד לאנשים במטרה ברורה שהם ידעו את הדברים האלה .
ואז החלטתי שאני נותנת לרוב האנשים שמכירים אותי את הכתובת של הבלוג
ובכך בעצם סגרתי לעצמי את דלת הפרטיות .
אז יוצא שאין לי באמת לאן לשפוך את מה שאני לא חושבת שיש מישהו שצריך לדעת .
ואז זה נשאר אגור בתוכי .
בקיצור כל מה שאני מנסה להגיד זה שהבלוג הזה לא כלכך אפקטיבי כמו שציפיתי שיהיה כשפתחתי אותו .
ולא כי אני רוצה להסתיר מהאנשים שקרובים אליי וטובים אליי ואני אוהבתותם הכי שיצור כלשהו מסוגל לאהוב ,
אלא כי לא הכל כולם חייבים לדעת ויש דברים שיצור כלשהו [אני כרגע] יכול וצריך לשמור לעצמו .
זה לא אומר שאני הולכת לסגור את הבלוג כי תקופת היעילות שלו עברה . הוא נשאר פה כמעין יומן זכרונות נחמד כזה שיזכיר לי מדי פעם כמה שהחיים יפים וטובים =]
החלטתי לקחת את כל הדברים שקשורים בך , ומזכירים לי אותך ,
ולהכניס אותם למקום שלבנתיים יהווה מקדש הזכרנות ממך .
אולי יעזור לי לא לראות אותם כל יום כל היום ובכל זאת לזכור שהם שם .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
