Enter the suicide Angels

מה זה הבושם החזק אבל נעים

 שמרגישים באויר בכל מקום?

 שאלתי את עצמי כשיצאתי מהבית.

 ואז הבנתי :

 החורף נגמר,

 זה הריח של העצים המתעוררים לחיים.

 הבושם של האביב.

פגשתי את אהובתי בחלומי

לא הייתי צריך לשכנע

רק לומר בואי איתי.

היא חיכתה לי שנים

מעבר לפינה

-בוקר טוב ,יקרה!

-זהו זה,

אני מוכנה-,

-גם אני -,

חייכתי אני.

הרומנטיקנים של המהפכה
כל השרים חירות, שוויון, אחווה
מאות שנים של תקוות שלא התגשמו
מאות שנים של חלומות על כלום
על האושר של כולם שלא הגיע
על הסבל שיגמר ועדיין אין סוף לו

בשביל מה נלחמתם
בשביל מה בכלא
בחושך
ישבתם
ציפיתם מדורות הבאים
לתקן
לשפר
לאהוב.

אני קורא לכם הלילה
והמצבות שלכם שקטים וקרים
בדיוק כמו שהמיטה שלי ריקה וקרה
אני שואל אתכם
האם בזה רציתם!
המדינה של כולנו,
היא של אף אחד!
הרי לאף אחד לא אכפת.
החופש לעשות,
מה כבר אפשר לעשות כאן,מה...
אני רואה את הצלים שלכם בדרך למישורים אחרים
אני ראה אתכם עוברים
אחד אחד
עם הכובעים גבוהים או רחבים
על הסוסים הנאמנים ו החזקים
מסתכלים קדימה ללא היסוס...
עצרו
חזרו
לא סיימתם את העבודה!
האנשים עדיין לא מאושרים!
הילדים רעבים!
וכולנו
אבל כולנו מתים לבד!

לבד!
אפילו תחת הדגל האדום!
אפילו באמצע הקרב!
אבל הם לא שומעים
והסוסים לוקחים אותם רחוק מכאן...

ואז סטיב גיובס הצביע על הרובוט

ולרובוט חמוד לבן כזה  במקום ראש היה מסך

והקהל נדהם

ואז על מסך הופיעו מילים

Hello again

ווהוא גם אמר את המילים

 והקול שלו היה אנושי

לא רק אנושי

בשביל כל אחד בקהל הענק שבא לאירוע היום

זה היה הקול של האהוב או אהובה שלו

כן, שלו ולא של מישהו אחר!

אפילו שלא ראו או דיברו אתו כבר שנים

תקופות

אולי אף פעם לא.

הקהל היגיע לאקסטזה

היו אלה שהתחילו להתעלף...