הארץ צומחת הפוך.
ויש שם אנשים שיוצאים להם רגלים מהישבן , ממש פחד אלוהים.
יש שם גם מלכה אחת פצועה. קוראים לה מרגריטה המשועממת אחת שלא נוגעת באוכל שלא עבר תהליך מירכוז ופירקוז
ולכן ההורים שלה הכניסו אותי לתמונה והובילו אותי לארצה.
לארץ הזו הגעתי בידיעה שמהביקור הזה אני עומדת לחזור ערומה. ריקה . אלומה. מטורפת.
נושאת בתוכי את מחלתה של מרגריטה ונאלצת לרפא את עצמי בעצם אותה בתהליך כואב .
בו בזמן שהיא נשארת חלולה . כלואה . יפיפה נמה .
ואני נאלצת לברוח עם רוחה של מרגריטה בתקווה שרוחה לא תברח מהעציץ הלבן בו קבורה גם רוחה של מלכתנו הגדולה גססה בת ציפטורן .
נחתתי.
ידעתי מיד שאין עם מי לדבר.
מרגריטה שעוברת תהליך של צימרון לא תענה לי. ההתנשאות שלה עלי כה צפויה . המבט שלה יהיה מנותק.
היא תשלח את הרגלים שלה לדבר עימי ולא נעים. לא נעים לדבר עם רגלים .
וככה כשאני מלטפת את מרגריטה ומוציאה את רוחה מהציפורנים וכולאת אותה חסרת נשימה בעציץ הלבן
בתקווה שאדע לרפא את רוחה השסועה. ולהחיות אותה בביקורי הבא .
אני מחביאה את גופתה במזוודה ומצווה את הוריה שלא לגעת במלכה הבת . ההורים מכירים בי שאין להתעסק איתי .
ראיתי הרבה אנשים בחיי. חלק לא חזרו אל החיים אבל חיים כמו של מרגריטה אינם חיים.
עם העציץ הלבן אני נוחתת בארצה של מרדיאלה.
מרדיאלה האיומה עם המכנס הצהוב. יש לה כיסים נסתרים על המכנס מהם היא מוציאה רוחות.
מרדיאלה קראה לי לשעת תה והחליטה שהיא רוצה ברוחה של מרגריטה.
זה הדבר היחיד שאיכשהו ממלא אותה תוכן. אחרת היא מפזרת גרעינים אחרייה ויריקות .
אז היא קוראת לי ומפסקת לי את השפתיים.
איפה היא???
איפה הרוצחת הזו שגנבה את אהובי ? למה לרפאות אותה?
מספיק עם זה. היא רוקעת ברגלייה .
מספיק עם הדבר המביך הזה. תגידי ליצור האומלל הזה שהארץ שלה בסכנה . שהזכרים במדינה שלה בסכנת הכחדה.
אנחנו נשאר רק נקבות אומללות. ואם היא לא רוצה ילדים כי הכל משעם אותה אין זה אומר שכולנו חסרות רגש.
איפה הרוח שלה???
הרוכסן הצהוב נפתח והרוחות עומדות לפרוץ החוצה אבל מרדיאלה מכניסה לשם יד ותופסת אותן.
ואני חוששת שמרגריטה תחמוק לאחד הכיסים. מוכרות לי גנבותיה של מרדיאלה. ותופסת חזק בעציץ.
אז מה את שותקת??
זו בכלל את או שוב שלחו לכאן את הכפילה שלך?
אני נאנחת.
מרדיאלה . הנפש שלה במקום בטוח.
בקרוב אשתול את הנפש שלה בי.
יצאתי מהחלון בסערה
אני נוחתת בראש ההר ומניחה את העציץ הלבן בגופי ומפהקת.
ואני מתחילה לחוש בעומס של מרגריטה.
ואני הופכת שטותית יותר. נכנסת לבאר ושותה ושותה. הבירה נוזלת עלי .
איש הבירה רוצה אותי ככה ואני כמרגריטה מתנהגת בנבזות ואוכלת לו את כפות הידים .
הוא לא יוכל לדון אותי כי בבית המשפט שלנו. תיקים נפלו על רוחות כאלו שנצמדו .
שבוע כמרגריטה ואין לגבירה מלכת היערות תיקון מרגריטה עושה רק דברים רעים.
מרגריטה אוכלת ואוכלת מרוב שיעמום ושואבת הכל ומדברת לעצמה והוריה מחפשים את בתם ואותי .
ובבוקר כשאני עפה לארמון כי הוריה שלחו צוות כיבוי . ממלכתה של מרדיאלה ניסתה לשרוף את הארמון.
אני מוצאת את המזוודה בדיוק איפה שהנחתי אותה ואני זורקת את רוחה של מרגריטה .
וכשהיא קמה היא יודעת שדבר לא השתנה,
היא באותו מקום עם עצמה.התיקון נכשל.
הצבא ימשיך בתרגילי מלחמה כנגד הממלכה של מרדיאלה .
ואני אחזור לתת הרצאות בבתי יתומים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
