אֶסְתֵּר גורעת מֵהַשֵּׁן וּמֵהָעַיִן
בְּמִצְנֶפֶת חוֹמָה הִיא תִּתְכַּסּ
תִּרְאֶה לְכֻלָּם אֶת עַיִן יָמִין וְתַסְתִּיר אֶת הַשְּׁכֵנָה.
אֶסְתֵּר יוֹדַעַת לְגָעַת בַּנְּחַלִים
וְלִשְׁאֹב מַיִם
וְהַרְפַּתְקָאוֹת
וּמִלִּים שֶׁחַיּוֹת לָהּ בְּפֶה הוֹפְכוֹת לִתְמָרִים
וַאֲנִי מַפְסִיקָה אֶת אֶסְתֵּר בְּתוֹךְ הַהֲוָיָה.
רוֹצָה לָדַעַת מִמָּה הִיא מֻרְכֶּבֶת.
וְאֶסְתֵּר מַקִּיפָה אֵת כַּדּוּר הארץ
מחור שחרצה בְּפֶתַח גַּן עדן
ואחר כָּךְ יַנִּיחוּ עלייה עלה תאנה.
והיא תְּדַבֵּר ותשיר
ותיגע ותאהב.
אסתר הָאֲסוּרָה.
תַּעֲרֹבֶת שֶׁל חָצָץ יִסּוּרִים וּתועבה.
ואריסטו הָיָה מִנֶּגֶב לָהּ אֶת הַדְּמָעוֹת שֶׁחָרְצוּ יוֹתֵר מִדֵּי חֲלוֹמוֹת בְּסֶלַע הרצונות
אבל אֵיזֶה פַּסָּל הֶחְלִיט שֶׁהוּא רוֹצֶה לְפַסֵּל אוֹתָהּ. לְאָחוּז בָּהּ. לְגָעַת בקימוריה הגסים
שאסתר תחפון אֶת שֶׁדַּיָּה. שֶׁתִּרְכֹּס אֶת הַצָּעִיף. שֶׁלֹּא תִּחְיֶה כְּמוֹ שֶׁנָּשִׁים עֲגֻלּוֹת חיות ,שתהפוך לַעֲלִילָה.
וְאֵיכְשֶׁהוּ הִגַּעְתִּי לְעוֹלָם בעקבותיה. וְרָאִיתִי אֶת נַעַלֵי הֶעָקֵב הַגְּבוֹהוֹת.
וְיָכֹלְתִּי לְהַגִּיעַ אלייה רַק אִם רָכַסְתִּי אֶת טָבַעְתָּ הַצַּוָּארוֹן.
וּמֵאָז אֲנִי חוֹלָה. שֶׁקֻּפָּה. עֲנָקִית. הַצָּגָה מִנְּיָר.
פְּנִינָה שֶׁל חַיִּים בְּסוּף הַנְּהָרוֹת
בעינייה בְּדִידוּת
בְּעֵיינִי חִידָה
וּשְׁתֵּינוּ מְצִיאוּת פּוֹצַעַת.
אֶסְתֵּר. אשתר.
מָתַי תַּנִּיחִי לְזַעַם
מָתַי תַּעַצְמִי אֶת קיפודי הַמַּיִם
מָתַי תִּנְעֲלִי נַעַלֵי כותנה?.
אֶסְתֵּר.
כַּמָּה יָמִים נוֹתְרוּ לְךָ שֶׁל חַגִים.
שֶׁל שֶׁבְּתוּת.
אֶסְתֵּר.
בְּפִסְגַּת הַנְּשִׁימָה
בְּהֶבֶל הַפֶּה שֶׁל הַטַּלִּית
תָּנוּחִיעַל מִשְׁכָּבֶךָ בשלום
פצועה. אֲבָל מאושרת
רכוסה אֲבָל מעורטלת
בכיינית אֲבָל שׁוּרָה בפיזמון
הוזה אֲבָל עוקצת
ואני מְנַחֶשֶׁת שֶׁהַזְּמַן שלך
והזמן שֶׁלִּי יַחְפֹּף מילים.
יגע בשורות.
יטעם שׁוּרוֹת פנינים.
חרצני תמרים
מילים גדולות
אותיות ערומות.
זקן שֶׁלֹּא מִדֶּרֶךְ הטבע
ערימת שברים
גופות
מה יָכִיל הזבל?
אותך.
ואותה.
ואותי.
נשים, צל.
כל כְּבוֹדָה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה.
כַּמָּה יָכֹלְתָּ לְהֵהָרֵג עַל הַמַּצְפּוּן הַגָּדוֹל שלך.
נסיכה הָיִיתָ. וַאֲנִי דָּאַגְתִּי לְרַכֵּך אוֹתְךָ. והקלמטינות נִסּוּ לחמצמץ
ורק טָעוּת שֶׁל הַטֶּבַע עָלְתָה לָךְ בחיים.
בהכל
בזמן