
|
| 6/2007
הנחשול 2007 אחרי ארבעה-חמישה חודשים של עבודה ממש קשה. זה נגמר. זה סוף סוף נגמר. העלנו את זה על הבמה, וזה יצא טוב. כל כך טוב. והקהל אהב את זה, באמת אהב את זה! ובאמת, אבל באמת הייתי מרוצה ממה שיצא. ולא היה לי אכפת שאני נראת מוזר. ולא היה לי אכפת שאני משחקת אמא. הייתי הדמות, הייתי בתוך ההצגה. הייתי חלק מההצגה. מי שראה יוכל להעיד. שהיה יפה, כל כך יפה. ונכון צניעות והכל... אבל כשסיימנו את זה, הרגשתי פשוט טוב עם עצמי. שסגרתי מעגל בחיים שלי. מעגל... חשוב. ההצגה הזאת תישאר לי בראש עד סוף החיים. ואני אומרת תודה. למורה הנהדר, לקבוצה המדהימה, לקהל שבא, לטוביה המנהל, אבל הכי הכי, לי. שעשיתי את זה. שעשיתי טובה לעצמי ולא פרשתי או עברתי. תודה. פשוט... תודה
[הייתה אמורה להיות פה תמונה אבל היא מסרבת לעלות. צפו לעריכה]
| |
|