I'm a halopinio on a stick!

לזפזפ ולהגיע לאיזו תכנית בישול, לראות שף מדופלם מבשל את מנת הדגל שלו.

משהו מפואר כזה, עם שוקולד וקומות ומופע פירוטכני.

להזיל ריר.

ואז לחשוב, איזה שווה היה אם הטלוויזיה הייתה מעבירה ריחות. אפילו לא טעם, (כי ברור שזה שהוא שפך לשם 500 גרם חמאה,לא הפך את העניין לדיאטטי)

רק להרגיש את הריח ולפנטז על איזה ביס הגון. הרי טעם וריח קשורים, לא?

להשתעמם, ולהעביר לאולימפיאדה בתקווה שיש שחייה או ג'ודו.

 ועכשיו כ"כ משעמם שאפילו התעמלות קרקע זה בסדר.

אוי, פאק, כדורעף חופים. איכס! הם ממש מזיעים שם.

איזה רעיון דפוק זה טלוויזיה שמעבירה ריחות.

'וואו, את אשכרה כתבת את זה. מה קשה לזכור ב"פיתות וחלב"?'

'את יודעת, יש כזה משפט...אהה.. שיט, כרגע שכחתי אותו."

(-אחרי 5 דקות-

"מה שלא רשום לא קיים" יפה אמרת.)