|
 כינוי:
DanielaB בת: 34 MSN:
ASK
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2010
סתם מחשבות שרצות...
בוודאי קרה לכם שקמתם בבוקר ולא הייתם בטוחים מי אתם יותר או מה המטרה של היום הזה בכלל?
הייתם רוצים לסגור את העיניים ולהתעורר למשהו יותר טוב,למשהו אחר,משהו שראיתם במגזינים או בסדרת טלוויזיה אהובה ,אבל זה משהו שלא יקרה ככה סתם ..זה משהו שצריך לעבוד עליו ודיי הרבה האמת,זה לא כמו בטלוויזיה שאחרי שני פרקים הדמות הראשית סולחת לדמות השניה והם מתחתנים ומולידים ילדים ועוברים לגור בבית עם גינה וכלב.
החיים שלנו לפעמים כל כך הזויים ולפעמים קשה לדעת מה יקרה בעוד דקה,שבוע או אפילו שנים...
כשאין מה לעשות אנחנו יושבים ומתחילים לדמיין מה יקרה הלאה? מה בכלל המטרה של כל זה? ולמה אין לי מה לעשות...למה לכולם יש תחביב ולי אין,למה אני לבד? ולמה אני בכלל חושב על כל זה?
בכל אופן האדם הוא יצור כל כך מתוסבך אבל הוא יכול לעשות הכל רק אם יהיה לו את החשק..ואני לא מדברת על דיגדוג קטן בלב של "בא לי לעשות משהו עם חיי..." אלא על משהו כמו "אני אשנה את החיים שלי לטובה,אני אעשה משהו עם עצמי!" הכל יכול לקרות אם רק נרצה בכך אם רק באמת ניקח את עצמינו בידיים.
שום דבר לא חייב להיות מושלם כי אם הוא יהיה מושלם הוא יהיה משעמם. איך נלמד משהו על עצמנו או על האחרים אם לא נחווה חוויות לא כיפיות...כן, לפעמים צריך לעבור דרך שדה האש כדאי להבין ולקלוט את המציאות ואולי לשנות אותה,אבל שוב...שום דבר איננו מושלם וככה אנחנו אוהבים את זה למרות שכולנו מתכחשים לכך נמרצות.
אנשים המחפשים שלמות בסופו של דבר משאירים מכתב קורע לב למשפחותיהם על כך שהם לא יכולים יותר לסבול ואין להם כל מטרה יותר - הם מתאבדים. הם לא מצליחים להבין למה אין שלמות בחייהם..למה כל דבר שקורה לא קורה כמו שהם רוצים ולמה הם לא יכולים לשנות זאת ולכן הם מוותרים על לחיות.
לכן אף פעם לא חשבתי על לחיות את חיי באופן מושלם ואני לא אומרת שאף פעם לא התעוררתי בבוקר ואמרתי לעצמי "למה הכל ככה? ולמה אין לי את זה?" הרבה פעמים התעוררתי ככה ואפילו שקעתי בזה ימים שלמים עד שקיבלתי סטירה מהמציאות כל פעם מחדש...
אנחנו לא מושלמים וככה גם חיינו אבל תודו שיש לנו רגעי אושר וכל הדברים הרעים שעברנו כדי לחוות אותם בהחלט הובילו אותנו לאותם רגעים.
עד לפני קצת יותר מחודש חשבתי שאני מסוגלת להיות בלי אמא שלי ועובדה כן,אני מסתדרת נפלא. אני מכינה לעצמי אוכל,עושה כביסה,מסדרת את הבית בכל יום שישי-שבת,משקה את הפרחים והולכת כל יום לבסיס מבלי לאחר. אני נורא אחראית מגיל קטן ואני גם עזרתי לאמא שלי הרבה עם אחותי הקטנה ולכן אני בהחלט יכולה להגיד שאני מסוגלת לחיות לבד.
אבל כל זה לא משנה אני נורא מתגעגעת אליה,שלא תבינו לא נכון ...היא חוזרת בעוד מספר ימים עם אחותי הקטנה אחרי טיול שורשים שהן עשו ואני כבר לא יכולה לחכות באמת שלא..ולא,זה לא בגלל המתנות שהן קנו לי אלא פשוט בגלל אהבה טהורה לאמא שלי האחת שתמיד הייתה שם בשבילי גם אם זה בשביל לצעוק עליי ולהרגיז אותי ולגרום לי לרצות שתעלם מחיי לזמן מה וגם אם זה לתת עצה אמיתית על סמך כל מה שהיא עברה,והיא עברה הרבה.
אני יודעת שברגע שהיא תחזור עדיין יהיו ימים שנריב ולא נרצה לראות אחת את השניה ,אבל אני ממש מתגעגעת לימים האלה..
מתגעגעת לתמיכה שלה ומתגעגעת לחיבוק של אמא.
ואני מאוד מתגעגעת לאחותי הקטנה והמעצבנת והיפר...אני כבר רוצה מאוד מאוד לחבק אותן חזק ולהיות רק איתן יום שלם.
שבוע הבא (:
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
