Fuck it, Be Bad

יש איזו מין תחושת ייאוש שאופפת אותי לאחרונה.
מיאוס, בדיחות שפעם היו מצחיקות כל פעם מחדש הפכו ללעוסות.

נהייתי חסרת סבלות לחלוטין כלפיי אנשים, הטימטום שלהם יכול להוציא אותי מדעתי.אם נמאס לי ממישהו או ממצב כלשהו אז אני פשוט קמה והולכת, פתאום אני לא תלויה באף אחד רק ברצונות שלי וזה מוזר לי ודרוש לי זמן להסתגל לזה.

אני מרגישה שאני לא מנצלת את הזמן כמו שצריך, אני לא יודעת אם להשקיע בחברים, יציאות או הגשמה עצמית, לשלב לא יוצא לי, כנראה בכל זאת אני לא מתאימה לפרופיל הנשי של חיה.
אני מרגישה שאני נמצאת בשלב המכוון בחיים שלי, שאני צריכה לקבל החלטות עכשיו,החלטות שאני עדיין לא מוכנה לקבל. למרות שאני יודעת שעוד יש לי זמן.
אם זה היה תלוי בי, הייתי מסתגרת בחדר ולא יוצאת יותר, לפחות עד שהייתי מרגישה אחרת.
אני צריכה שינוי, כאילו ששינוי חיצוני זה מה שיעזור לי, אני פשוט לא יודעת איך לשנות דברים אחרים.

אבא תמיד אומר שמי שישן הרבה זה אומר שהוא בדיכאון והוא בורח מהבעיות שלו, אז כנראה שאני אזוז לישון, אולי עוד כמה שעות הכל יראה אחרת.