Fuck it, Be Bad

נמאס לי מהחרא הזה.

סוחטים אותך עד עצם, מוצצים את כל הדם וכשלא נשאר כלום אז עוברים לבן אדם הבא, עלוקות.

קשה לי לנשום, אין לי מספיק כוח ורצון כדי לקחת את השאיפה הבאה.

כבר כמה ימים שאני לא מרגישה חיה, הולכת כמו גוויה בין כל האנשים הלא מוכרים האלה, אין למי לפנות, אין עם מי לדבר.

למען האמת גם אם היה בטח לא הייתי אומרת כלום, למה? הרי אף אחד לא באמת מעונין לשמוע, אף אחד לא באמת רוצה להיות שם כשעובר עליך חרא.

עצוב שזה לא נכתב על אנשים ספציפיים אלא מתוך נקודת המבט שלי על העולם, על הכביכול חברים שלי, על האנשים שקרובים אליי.

דם שמסרב להיקרש,

על לובן כחלחל.

נשימות קטועות,

זעקות אילמות,

שקט פתאומי

שלווה.