אופוריה זמנית

                                                                   23.9.2006

חרוזים כהים

בקצה מגדלור

מאירים רוע,

שני שומרים

על מאורות צפעוני.

חיוך מרושע

מתנוסס כמו דגל,

לסת מסותתת

לסנטר שעוצב, שְֹטני.

פיו לשפתיו

ראשו ללבו

הולמים.

גופו מתנחש

אורב לחולשה

צעדיו מדודים כצייד

אך בקשת הגב

תלויות זוג כתפיים

שנפלו בכובדו

של

משא.