אופוריה זמנית

                                                                   20.6.2007

 גיסתי שוב אינה מרגישה טוב, הראיה אבדה לה כמעט לחלוטין, בכל יום יש החמרה במצבה. הנסיון לשמר את המעט שהיא עוד מסוגלת לראות, אינו עולה יפה.

המתח, הפחד, הכאב וחוסר האונים אינם נותנים מנוח ומפנים מקום של כבוד לחרדה שממילא אני שפחתה .

די לשמוע את קולו של אחי ולבי נשבר, המילים שנועדו לנחם ולעודד נעלמות כי אין בהן טעם, אנחנו יודעים את האמת המרה. אני רק מקוה שלא תהיה התדרדרות גם בתפקוד של איברים אחרים.

מתוך כך עלה הצורך לכתוב את השיר, שלא ערכתי רק ניסיתי להביע את הרגשתי.

                   רבדים של תוגה

                   רבדים של תוגה

                   מוסלינית

                   ממורדות כתפי עד קצות

עקבי החשופים לחבל

משתפלים ברכות אפורה

מעצבות את כסותי

עננים שקופים

על פני

וזכוכית.