אופוריה זמנית

26.6.17

לפני כשלוש שנים רצה הבן להקל עלינו, לחסוך לנו עבודה וקנה לנו מתנה - רובוט,  נסיך הטוען לכתר, חביב הבריות שזכה בציון גבוה על פי סקר דעת קהל.

אלא מה? בן המלוכה התגלה כשיכור החג סביב הזנב של עצמו (אמרו לי: הוא "קורא" את השטח לפני שמתחיל לנקות. יש לו בעיות קשב וריכוז פסקתי, כנראה לא אובחן, אך ברור ,שלקרוא" הוא לא יודע).

מהצעד הראשון התחוור לנו שהנסיך  קולני,  עושה הרבה רעש וצלצולים (תרתי משמע) ולכן הוחלט  להעניק לו חינוך היאה למעמדו, ועדיף בעודו רך בשנים, לכן העמדתי אותו במקום, כלומר שלחתי אותו שיעמוד בפינה ואילו הבן חס עליו ועל כספו  והשתמש בו לפרקים, שלא ירגיש useless אפילו החליף לו את מחלצותיו, כלומר מברשותיו, במשופרות עשויות סיליקון. ציפינו שיטיל את חיתתו  על המרצפות בשקט, בלי להרעיש עולמות כראוי לבן אצולה וכשפונק ונזכר בייחוסו הוא נרגע, הוריד את הטונים.

כשעצלנותי גוברת והחום בחוץ עולה אוטומטית  יימחק מהסיסטם זיכרון זניח כגון שכרותו. הסלחנות תופסת את מקום הביקורת ואני נוטה לו חסד ומאפשרת לו  לצאת במחול  על הרחבה.

ניסיתי, המטאטא עדי שהענקתי לו את ימי החסד הדרושים, התחשבתי בגילו הצעיר, בקשיי התאקלמות, בכל זאת הוא צריך ללמוד ולהכיר שני בתים, שלנו ושל הבן.  בתמורה קבלתי אצבע משולשת.  

הבן מלך (שלא לומר בן ז.. ) מרבה להתלונן. מעביר מסרים בעזרת אורות מהבהבים,  מבהיר לי   השכם והערב  שהסוללה התרוקנה, שלו התרוקנה? שלי התרוקנה!

אני מגלה שבעת הריקוד הוא מחזר עיקש ועקבי, נמשך כבמטה קסם לכיסאות במטבח, סובב סחור סחור סביב בסיסם המתכתי, מטפס עליהם וגונח אך אינו מוותר  ומזעיק אותי לעזרה.

אני מרחיקה והוא חוזר, שוב מרחיקה ושוב חוזר ומסתבר לי שברנש קשה עורף.  לך תיכנס תחת הספה , אני מאתגרת אותו, נראה אותך, ומשלחת אותו בקול כעוס, תוכיח שאתה לא איזה עובד קבלן מריר, אבל  אז הוא מחליט לנדנד לי בקול פעמונים , מתחנן: clear my path please, אתה רובוט תעשה את זה בעצמך, מה אני עובדת אצלך? זה שאתה מוסיף את המילה בבקשה לא תהפוך אותי למשרתת שלך, שיהיה ברור.

כן אני מדברת אליו, אולי ישעה לתחינותי, יעבוד ללא דרישות מוגזמות, מבלי לחפף.

כמה זה שלוש  שנים בשנות רובוט? היום הוא התבלבל ולא מצא את "פינה שלו" חסמו לו את החניה? תהיתי. אולי נהיה סנילי ? תשו כוחותיו...

מה בסך הכל בקשתי? לשבת, לקרוא בלי שיפריעו את מנוחתי. אבל הוא קינג רובוט, דורש תשומי, כמו תינוק רעב.

ותינוק רעב מעורר תמיד את רחמי ולכן התרככתי, מיניתי לו בוס חדש. ובעלי שיחסי אהבה ביניהם לא התקיימו מלכתחילה, מתנדב לרוקן  את מיכל האיסוף. ככה בונים יחסי אמון, לא כמוני שגוערת בו ומטיפה לו השכם והערב.

עולה החשד שהאיום שלי  לטאטא בשמינית מהזמן שהוא עושה את אותה עבודה, גורם לו אימפוטנציה קלה. בלאו הכי אני מרימה, מזיזה כיסאות, נעלייים וכו'  אז הרמתי אותו השבתי למקומו ואפילו הסרתי מעליו את האבק.

אבל למה להשמיץ? בכל זאת לא טאטאתי אלא ישבתי לכתוב והוצאתי את דיבתו רעה. הרצפה נקייה ואני לא חייבת לדחוף את הראש מתחת לספה, יבוא הסמרטוט עם המגב ויסירו ראיות.

הבטחתי להכניס  ציורים נוספים של ציור בטאבלט.

אני מבטיחה עוד להשתפר.

חג פורים שמח לכולכם.

גיליתי את נפלאות  הציור בטאבלט, זאת אומרת ידעתי, אך לא ניסיתי וכשהתחלתי, גיליתי שזה עלול להיות ממכר.

היתרונות של ציור בטאבלט הם רבים, ביניהם, אין נייר מבוזבז ולא צריך לצמצם את מספר העצים בעולם, רק כי בא לי לצייר.

הוא לא מלכלך, חוסך הוצאות על צבעים וקנבס, אפשר למחוק, אפשר לשמור ובעיקר אפשר ללמוד איך לעבוד עם זה.

אומנם אין זו התוצאה הטובה ביותר שאני שואפת אליה, אבל אני  מאמינה שעוד אשתפר.

לפניכם תוצאה של ניסיון שני שלי, בהמשך אולי אצרף ציורים נוספים.