דבורה

ספר   {סדנת  כתיבה }

כשהייתי בבית ספר עממי ,קראתי  את כל  הספרים שהיו לבני גילי , בספרית בית הספר .

לא נותר לי אלא להרשם  ל' ספרית הפועלים'  , שמשכנה היה  מרחק די רציני מהבית בו גרנו .

או שמא , כיוון שהייתי קטנה  , נראה לי  המרחק  גדול .

בכל יום עליתי וירדתי בגבעות החול הזהובות של השכונה  בדרכי לספריה .

 כל הדרך חזרה הביתה עשיתי לאיטי , שקועה בקריאת  הספר .

 זהו הזכרון הראשון שלי בהקשר למילה ' ספר '.

כאשר סיימתי לקרוא את ספרי שלי , בדרך כלל שאלתי מאחי או מאחותי את הספר שלהם .

ספר  היה החבר הכי קרוב שלי .קראתי בכל רגע פנוי .

 כאשר אבי ז'ל היה מקטין את אור עששית  הנפט , המשכתי לקרוא  עם פנס מתחת לשמיכה ...

  בעיקר אני זוכרת את סדרת הספרים על 'טרזן ' ואת  ' אוהל הדוד טום ' .

אחיי היו צוחקים עלי ומקניטים אותי כשראוני בוכה למקרא סיפור עצוב או לחלופין צוחקת בקול רם כשקראתי משהו מצחיק . 

לימים , התחלתי ללמוד בתל – אביב .

משך כל הנסיעה התמקמתי בספסל האחורי של האוטובוס , שאיש לא יפריע לי לקרוא .

ממול , למקום שהיה פעם קולנוע 'אופיר' , היתה ספרית 'רוזנברג' .

 יום אחד נתן לי אחי הגדול , לשמחתי הרבה , כרטיסיה  לספריה המיתולוגית הזו ,שנהלו אותה בחרדת קודש , אב ובתו .

המשכתי להחליף ספרים בספריה הזו שנים רבות .

עד להתבגרותי , לא היתה לי גישה באופן רשמי , לקרוא בספרית הבית .

 אלו היו ספרים , שלפי דעת אחיי הגדולים ממני , 'לא היו בשבילי ' .

חזקה עלי, שמצאתי דרכים לעקוף את רוע הגזירה .

בספריה של הבית   מצאתי את 'מאהבה של הליידי צ'טרלי ' , של לורנס  ואת ספרו של אריך מריה רמארק  ' במערב אין כל חדש '

ספריו של דוסטויבסקי , זעזעו אותי , בעיקר 'החטא  ועונשו ' .

{אני תמהה אם מישהו קורא ספרות כזו היום .} 

למדתי הרבה מאד על תקופתו  של טולסטוי  מספריו .

בעיקר התייסרתי מאד עם  'אנה קרנינה ' .

אני זוכרת איך התעכב בפרטי פרטים על הלבוש של הגברים והנשים .

 גבירות אדונים ומשרתים . ואיך תיאר את פנים החדרים ריהוט ווילונות .

כיצד מנה את שמות העצים והפרחים בגנים של בעלי האחוזות .

   כך גם ב'אבא גוריו'  של בלזק נושבת  רוח התקופה וצביעותה של החברה .

ספרים רבים קראתי . קשה למנותם .

פעמים רבות שאלתי את עצמי . האם ספר או אומנות בכלל יכולים להשפיע ולשנות את המאורעות ?

חושבתני שספר אחד עשה זאת :בקתתו של הדוד טום . של סטאו .

הוא מה שהוביל למלחמת האזרחי באמריקה . 

באשר לי : ספרים משפיעים עלי . לפעמים אינני רוצה לסיים ספר .

פשוט , חבל לי .

עד היום אני לא יכולה לעמוד בפני ספר הפוך פתוח . אני מיד לוקחת אותו וממשיכה מהיכן שהפסקתי לילה קודם .

 לפעמים אני חוזרת אחרי שנים לספר שכבר קראתי .

כך עם ספרו של אמיל אז'ר : עפיפונים , שקראתי לאחרונה .

כך עם 'הנדרסון מלך הגשם ' של סול בלו , שקראתי לפני שנים .

למעשה במלך הגשם הבנתי לראשונה , איך אפשר לעזוב הכל , על מנת למצוא בדרך רוחנית את האומץ להיות חופשי . 

אני רוצה לסיים באנקדוטה . 

לפני שנים רבות הציגו בפני אשה צעירה .

האשה אמרה לי : אני מכירה אותך . לא בשם .

את זו שיושבת בספסל האחרון באוטובוס עם ספר .

זה נכון .

עד היום .