דבורה

חמותי  ז'ל . 

{סדנת כתיבה }

חמותי היתה ' האשה הכי יפה בביירות ' .

כך שמעתי מכל מי שהכיר אותה .

יפה , בקריטריונים מזרחיים .

זה , גוף עגלגל נוטה יותר בכוון שמנמן

עור פנים צח ולבן כשלג , עיניים כחולות כמו הים ושיער בהיר בצבע החיטה .

היא היתה בת יחידה להוריה  הבורגנים שהחזיקו בית קיץ בלבנון .

מפונקת , כמו שבת יחידה יכולה להיות .

 היה ברור לה שכל אחד שהיה במחיצתה נועד לשרתה ולציית לגחמותיה .

בתום מלחמת השחרור , העמיסה המשפחה כמה רהיטים על משאית ובדרך מהעיר חמה לראש הנקרה שיחדו את כל מי שהיה לשחד והגיעו  לארץ .

בדרך זו ובממון משפחתה הגניבה לארץ הרבה משפחות .

הסוכנות העבירה אותם למעברת בת ים .

שערו בנפשכם , אשה שלא נקפה אצבע  מימייה .

שאת משק ביתה הטיפול בילדים והטיפול בגינה עשו עובדים ששכרה .

שהיתה יוצאת עם בעלה לשחק קלפים עם כל המי ומי בחברה הגבוהה של ביירות , לבושה בבגדי מעצבים מפריז מקושטת בתכשיטים יקרים ,  דחוסה עם בעלה וארבעת ילדיה באוהל שהגשם חודר פנימה  .

חמותי  לא כל כך מהר וויתרה על הזוהר . כאשר יצאה מהאוהל הדולף רצו ילדים אחריה ,לראות את פרוות השועל שהיה מונח על כתפיה בנון שלנטיות .

הגינונים שהיתה רגילה בהם לא עזבו אותה .

כאשר הפילה את וולדה , עזבה המשפחה את המעברה ועברה לגור ביפו .

השנים חלפו המשפחה התבססה .

כאשר הכרתי את בנה הוריו שניהם כמובן התנגדו לנישואינו .

הכיצד , בבת עינם ישא לאשה

 גרושה עם שתי בנות ובנוסף גם ללא כסף?

לא יקום ולא יהיה !

עד שנולד בני שכמובן  קבל את שם חמי , התיישרו כל ההידורים .

ומאז הפכתי להיות הכלה המועדפת .