מצב הרוח שלי תלוי משמעותית באופן בו השיער שלי נראה.

אחרי תקופה של נשירה מאסיבית, אחרי התעללות של שנים, שכללה, בין היתר צביעה, גיזום, גיזור, גיזוז, גילוח, ניפוח, צמות צמודות ועוד – כיד הדמיון הטובה יותר או פחות, השיער שלי נראה מדהים. אם כך, לא פלא שמצב הרוח שלי מרקיע שחקים.

אני מקבלת מחמאות בלי סוף, אני כבר לא אוספת אותו בקוקו מרושל, אלא נותנת לו ליפול מבהיק ומרשים על הכתפיים, אני הולכת – והוא מתנופף אחרי, ואנשים מסובבים אחריו את הראש.

חוץ מכל הנ"ל, התחלתי ליהנות מ"נעים" בראש ובשיער. זה הכי מוזר.

מכל הדברים שלא יכולתי לסבול – זה היה הבולט ביותר – תמיד. לא סובלת שנוגעים לי בשיער. אפילו הספר שלי צריך לסיים לגזור בתוך פחות מ – 10 דקות לפני שאני קמה לו באמצע (קרה כבר אין סוף פעמים).

עכשיו אני מתמסרת. לליטוף, לפינוק. הכי כיף לי.