"Di lo que sientas

 haz lo que piensas

 da lo que tengas

 y no te arrepientas

y si no llega lo que esperabas

no te conformes jamas te detengas..."

בחיי שהשורות האלה כ"כ מתאימות לי עכשיו...

אף פעם לא הרגשתי ככה... אנשים אומרים לי שאני אמיצה ושהם לא היו עושים את זה... אבל מה זה עוזר לי שהם אומרים שאני אמיצה? זה יגרום לדבר שאני הכי רוצה בעולם לקרות? ממש לא...!

גם אם היה לי כל האומץ שבעולם לא הייתי יכולה לגרום לזה לקרות...

הייתכן שלמרות כל האומץ שכביכול יש לי רעדתי כשעשיתי את מה שעשיתי ורעדתי מהמחשבה שאני אעשה את זה ועכשיו אני רועדת מהמחשבה שהרסתי הכל... אני פשוט ילדה מטומטמת! אני יודעת שאני לא צריכה לחשוב על זה ובכל זאת לא מסוגלת להפסיק... כל דבר מזכיר לי... כל מילה, כל חפץ, כל מקום, כל תמונה... פשוט כל דבר... וכן זה קשה, קשה לדעת שאת לא יודעת כלום ואת לא יודעת מה מצפה לך ואת רק יודעת שאת צריכה לחכות למשהו שאולי לא יגיע בכלל... אני יודעת שאף פעם לא כתבתי פה בכזו צורה ושאף אחד לא ראה צד כזה שלי... [אני כמעט בטוחה בזה... מעטים הם אלה שיראו אותי נשברת...] אולי פשוט כי כל אחד כנראה צריך את המסכה שלו כדי להסוות את הכאב... אני צריכה את המסכה הזו תמיד כי אני לא מסוגלת להתמודד עם זה פנים מול פנים... מסכה של אדם מלא שמחת חיים שכל היום צוחק... [כן בטח...בוכה מבפנים!]

באמת כואב לי כל המצב הזה... לפחות סימן חיים... אבל גם לא זה... התעלמות, שתיקה... זה כואב, מאוד כואב... אין לכם מושג כמה...

ועכשיו הפירוש לשורות שלמעלה [פשוט כי יש פה כמה עילגים שלא מבינים ספרדית...]:

"תגידי מה שאת מרגישה

תעשי מה שאת חושבת

תני מה שיש לך לתת

ואל תתחרטי לעולם

ואם לא מגיע הדבר שלו ציפית

אל תסתפקי במועט ולעולם אל תעצרי את עצמך..."

ונעבור למשהו קצת יותר שמח.... לעידודו יש יומולדת היום! המון המון המווווווון מזל טוב לעידודו כפרעליו שנמצא כרגע בארה"ב ומכייף והשאיר אותי פה ולא לקח אותי איתו במזוודה... חח אז המון מזל טוב, עד 120... אני מאחלת לך את כל האושר והשמחה שבעולם... שתצליח בכל דבר בחיים ושתמצא את הטוב בכל דבר... אמן!

צ'או אנשים לילה טוב שיהיה לכולם....