סתם בלוג - נא לא להכנס.

האם יצא לכם להיות בבורמה?

האם פגשתם את האנשים הכל כך נחמדים במדינה המופלאה הזאת?

מי שכן, בטח יודע על מה אני מדבר.

בימים קשים אלה, הגיעו מים עד נפש ועשרות אלפי נזירים ואזרחים יצאו לרחובות ינגון הבירה להפגין בעד הזכות הבסיסית שלהם לחופש ושאר זכויות האדם שמופרות שם על בסיס יום יומי באופן כל כך ברוטאלי ובוטה מאז 1962.

מדובר במדינה שרוב תושביה עניים ומתפרנסים בכדולר ליום בממוצע.

לעומת זאת המשטר הצבאי מחזיק בכל הכסף ומתעשר על בסיס משאביה הטבעיים של המדינה.

מדובר במדינה שאמורה להיות אחת העשירות במזרח אם לשפוט לפי אוצרות הטבע שבידיה.

למרות זאת ולחוסר מזלם של הבורמזים השלטון הצבאי שומר את כל ההון והכוח לעצמו ומתעלם באופן מחריד מצריכיו וזכויותיו של העם.

מספיק להסתובב ברחובות הבירה כדי להבין עד כמה הוא מזניח את האזרחים במדינה - הצפות של ביוב ברחובות, ערימות של זבל שלא נאסף, כבישים רעועים ומה לא. מי שמדבר נגד השלטון בבורמה מסתכן במעצר. למעשה אינני יודע מאיפה להתחיל...

מדובר בעם שזכויותיו הבסיסיות ביותר נרמסות כבר 45 שנה מאז עליית השלטון הצבאי בו.

כותרות ועדכונים ניתן למצוא ב ynet כמו גם בcnn בקישורים למטה:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3453962,00.html

http://www.cnn.com/2007/WORLD/asiapcf/09/27/myanmar.protests/index.html

זוהי חובתו המוסרית שלי ושל כל בן אנוש לנקוט פעולה לנוכח פגיעה כל כך בוטה באנשים שנאבקים למען החופש.

מה אנחנו יכולים לעשות?

1. בקישור הבא ניתן לחתום ולשלוח פניה למזכיר האו"ם הקוראת לו לנקוט פעולה למען העם הבורמזי:

http://www.democracyinaction.org/dia/organizationsORG/witness/campaign.jsp?campaign_KEY=6449

2. ניתן לשלוח פקס לראש הממשלה במספר 02-6546717 בו אתם קוראים לנקיטת פעולה ועמדה נחרצת למען תושבי בורמה.

או באמצעות פניה בטופס הבא:

http://www.pmo.gov.il/PMO/Public+Applications/PublicApplications/

דוגמה לפנייה אליו:

שלום אהוד,
אני פונה אליך בשאלה.
בימים אלה אנחנו עדים לסבלו של העם הבורמזי נוכח האלימות והדיכוי הנוראיים שהוא עובר בידי המשטר הצבאי האכזרי שם.
האם אנחנו כמדינה נוקטים באיזושהי עמדה כלפי אותו משטר? מה עשינו למען אנשים יקרים אלו שכל כך סובלים אל מול עינינו?
אני רוצה להאמין שאנחנו לא נשארים אדישים ושקטים לנוכח רמיסתם שכן אין צורך לאמר שזוהי חובתינו המוסרית כעם שעבר דברים קשים ובכלל מעצם היותינו בני אנוש.

אודה לך על התייחסות לנושא כאוב זה,

<שם>

3. שגרירות ישראל בבורמה:

[email protected]

4. הפצת הנ"ל במיילים לרשימות התפוצה שלכם.

5. אשמח לשמוע רעיונות נוספים.

הרעיון הוא להציף את המשרדים השונים בפניות הזדהות ולהגדיל את הסיכוי להשפיע.

הלוואי שהעם הבורמזי יזכה בחופש המיוחל בקרוב.

ליבי אתכם.

הסוף כבר נראה לעין.

גופך מתחיל לבגוד בך. למעשה הוא התחיל כבר מזמן.

אתה מבין שכל יום חדש הוא מתנה.

אתה מבין שאתה חי על זמן שאול.

ישנם לילות שבהם אתה מייחל לבואו של הסוף, לבואו של המוות, שלא תתעורר, כי ההמתנה כבר נעשית מתוחה מנשוא. 

ישנם ימים שבהם אתה מברך על תחילתו של יום חדש.

אתה פתאום מרגיש צורך לחבק את ילדיך, לחבק את אישתך, לבלות קצת זמן בחברתם שכן יתכן וזהו יומך האחרון.

דברים שנראו סתמיים, דברים שהפכו למובנים מאליהם פתאום מקבלים משמעות שלא ניתן לתאר במילים.

חיבוק ביתך, ריח הפרדסים באביב, טיפות של טל מוקדם בבוקר, טעמו של אפרסק, הרוח שמנשבת ומלטפת חזך, הכחול העמוק של הים, קרני השמש המלטפות בחמימות, נכדיך משחקים בחול, הכלב שלך שכל כך שמח לראות אותך ולא משנה שזו הפעם המי יודע כמה, לחבק את אישתך, אהובתך, לאהוב אותה, לנשק אותה ולעשות איתה אהבה, ריח התבשילים, צחוק החברים, הירוק של העלים וצבע הפרחים.

הכל פתאום כל כך חי. הכל פתאום כל כך חזק, כל כך עצמתי. פתאום אתה מבין את משמעות החיים. משמעות שלא ממש ניתנת לתפיסת המחשבה, אלא מורגשת רק בצורה של חוויה ממקור ראשון.

פתאום להכל יש משמעות. פתאום אתה מבין שהאושר היה שם תמיד.

פתאום אתה מבין שהיה לך את כל מה שהיית צריך.

הייתה לך היכולת לאהוב, היכולת להעניק, היכולת להנות, היכולת לקבל, היכולת להיות, היכולת לחייך. היה לך הכל.

הדברים שהטרידו אותך יותר מכל נעשים פתאום חסרי משמעות. שום דבר כבר לא ממש חשוב יותר.

אתה מבין שחייך ניתנו לך במתנה. אתה מבין שהייתה לך ההזדמנות להנות מכל זה - להיות מאושר.

זהו. הגעת אל הסוף. הגעת אל סופו של ביקור, ספק ארוך, ספק קצר. אתה תוהה על טיבו של המסע... אתה תוהה... ותוהה... ותוהה...

מה יכולת לעשות אחרת? מה היית משנה לו יכולת?

לו יכולת לחזור בזמן מה היית עושה אחרת?...

אנחנו עם סגולה... אנחנו עם סגולה...

הגויים? ימח שמם.

כן אנחנו עם סגולה.

כן סבא שלי נפטר, זכרונו לברכה. שנה לאחר מכן בהזכרה, הגעתי לבית הכנסת. לא אני לא בחור דתי, אבל הגעתי עם משפחתי.

רב מנופח חזה נשא דרשה. הם אוהבים לשאת דרשות. הם מרגישים שיש להם פטנט רשום על החוכמה והידיעה.

הרב הנכבד, יש לאמר, נשא דרשה שבשלב כלשהו הפכה לסיפור מעשה.

מעשה בחילוני שלמד קלקלה בק' (הוא מדגיש) מלשון קלקל בטכניון. במסגרת התואר נדרש החילוני להגיש פרוייקט שמעריך את מחזור הרווחים בסקטור החקלאי. כך בעצם הוא ספר תפוחי אדמה כמו בהמה שמתעסקת בדברים גשמיים (הילדים החרדים צוחקים, קשובים ומשועשעים).

תחושת עלבון עזה עלתה בגופי לנוכח המעשיה, לנוכח הגיחוח על חיי החילונים, הגיחוח על חיי שלי, הנכד של הסבא שבמעמד הזכרתו נאמרו דברים כאלו. עד לאותו הרגע חשבתי שרב אמור להיות דמות מכובדת. באותו הרגע ממש, הבנתי שמדובר בציבור שמתנשא מעל הציבור החילוני כאילו חיי רוח וחכמת חיים הם זכותו ובחזקתו הבלעדית. חוצפה די גדולה בהתחשב שחיי הרוח הללו מתאפשרים לציבור הזה על חשבון ולמורת רוחם של אותם חילונים ארציים.

אז האם אני אמור לכבד אתכם כעת? האם הזיקה שלי לדת אמורה לגבור כעת? האם אני אהיה אדם טוב יותר כאדם דתי?

התשובה הנחרצת היא שלא!

עבור חרדי שאמור לייצג את הדרגה המסורה יותר לדת היהודית, חילוני הוא אדם שמתעסק בגשמי.

עבור יהודי "גויי" זוהי מלית גנאי שמשוייכת לכל מי שאינו יהודי.

עבור יהודי "שבידו החכמה" והדרך לחיים מלאי תשובה מי שרוצה להצטרף ולהתגייר צריך לעבור מסכת גהינום (אם אין לו כמה עשרות אלפי שקלים להעביר לאיזה רב מתחת לשולחן).

אז מה למדנו היום?

יהודי דתי שווה יותר מיהודי חילוני.

יהודי שווה הרבה יותר ממי שאינו יהודי.

ויהודי לא משתף אחרים בגאולה.

שהרי אנחנו עם סגולה, אנחנו העם הנבחר.

כל זאת ועוד לא נגעתי באפליה החברתית לטובתם בכל הנוגע לשירות הצבאי והכספים שמועברים להם מכיסינו בזמן שהם מפתחים את חייהם הרוחנים לפי אמונתם.

אז אני רוצה לחלוק איתכם ידע שאליו נחשפתי לאחרונה, - במילה אחת, בודהיזם. בכתבי הבודהיזם תמצאו תשובה אמיתית ויותר חשוב דוגמא אמיתית לאנושיות ולערכים אנושיים. לא חייבים לקחת הכל משם אבל בהחלט יש לנו מה ללמוד. אני אומר זאת מתוך צורך לשתף ולא יותר מכך.

אשמח לפרט...

שיהיה לילה טוב