ממש לא מוצאת חן בעיני האופנה האחרונה של גיבורי-העל.
אני
לא מדבר רק על תחתוני-העל, או על המרקם החדש והמחוספס של חליפות הגומי
(שנועד כנראה להגדיל את שטח הפנים, על מנת לוודא שהשחקן ירזה במהירות
כתוצאה מאיבוד נוזלים) - אני מתכוון לעובדה שמשום מה, מתעקשים לאחרונה
להציג כל גיבור-על, כאדם קשה יום עם ילדות עשוקה, נכות חלקית וסעיף נפשי.
אולי זה בא כדי לפצות על העובדה שמספרים את אותו הסיפור בפעם האלף. עם סתירות חדשות.
אוקי,
דרישות התפקיד מגיבור-העל הן לא פשוטות בכלל, ובנוסף צריך גם להיות יתום.
כל גיבור זקוק גם למטען (בדרך כלל מדובר בסוללה גרעינית או בצד החשוך של
השמש), וכמובן לנקודת תורפה (שתהיה זמינה לכל תלמיד כימיה בינוני).
גם לתבנית העלילה כבר די התרגלנו.
ההתחלה - הברווזון המכוער:
הגיבור נולד באיזה חור שאף אחד לא שמע עליו, מושפל בבית-הספר וזוכה לשיחות מוטיבציה מהמשפחה המאמצת.
המהפך - הקוסם מארץ עוץ:
הגיבור
מתחיל במסע לגילוי עצמי, עד שהוא נופל לחומצה או חוטף ברק או ביס, ובמקביל
נתקל בנבל-על מיליארדר עם צבא, מפעלי יציקה, וקשרים בממשלה.
המשבר - פינוקיו:
הגיבור מחליט שהוא רוצה בעצם להיות ילד אמיתי ומוצא דרך מקורית לאבד את הכוחות שלו או להתקע לנצח-זמני באיזה חור.
הסיום - האחים גרים:
הגיבור
מוודא שנבל-העל יחיה לנצח, מחזיר את הדגל למקום, ואהבת חייו מסכימה להיות
איתו למרות שהוא מושלם עד כדי גועל נפש, והם חיים באושר ועושר עד תחילת סרט
ההמשך.
אז בסדר, אנחנו מבינים שסופרמן היה במקור קירח
ועצבני והולק בכלל היה אפור, אבל זו לא סיבה לגרור אותנו לקולנוע לגרסה
החדשה, רק כדי לראות בתלת-מימד דקה וחצי של אפקטים מרהיבים, לאחר שעתיים של
רשימת שינדלר.