הרגשה כזאת שלא הרגשתי הרבה זמן.

כזאת שעושה טוב בלב, מעלה חיוך על הפנים ומקפיצה קצת את הדופק.

לא טוב, אבל טוב.

...

היא גוססת אט אט,

משהו מתחיל למות.

כל הטוב מתחיל להתכווץ ולהעלם,

הכל נהיה שחור ואפל.

אתה מנסה להתמודד, למצוא תשובה,

ואז זה מכה בך-

הם הורגים את הציפור שנמצאת בתוך הנפש שלך, מונעים ממך לעוף.

נשארת לבד, מנסה להשאר ולהחזיק,

עד הטיפה האחרונה,

הטיפה האחרונה שיוצאת מהגוף שלך.

הכל נהיה רע ומפחיד, ואתה תוהה.

עד שהכל מתחיל להתבהר, אתה מבין...

אתה מבין שאתה כבר לא כאן.

שאתה כבר במקום אחר, שיש בו רק טוב, אתה מנסה להבין-

"איך הגעתי למצב הזה...?"