לשנייה אחת חשבתי שהכל מסתדר, שעכשיו אני בחזרה בעניינים. בעננים. אבל הנה הוא זוחל חזרה, אני מכירה אותו, את הפחד הזה. הפחד משום דבר, פחד סתמי, אך מעיק ככל פחד מדבר אימתני כלשהו. אף משתווה ומתעלה על פחד מנפילה, או פחד מכלי נשק, מכאב, פציעה. ההגיון נאבק, מסביר, שעות הוא נואם, אבל קולו נבלע בתוך צעקות האימה, צרחות של פחד. פחד משום דבר.

לשנייה אחרת אני חושבת שהפעם הוא הובס, שעכשיו אני בלתי מנוצחת. אבל אני קצת יותר זהירה, כי אני יודעת שהתבדתי אחת, ולא ארצה להתבדות בשנית. אז אני ממששת ובודקת, מעיפה מבטים חטופים לצדדים ולאחור, אולי הוא אורב, הפחד.

~~~

ו...

אחרי הכל, אני קצת מעודדת. קצת יותר חזקה מאתמול.

רק צריך לזכור להביא מחר כסף.

ומחשבון.

~~~

עונת הגלידות נפתחה עם טילון וניל עוגיות וארטיק קרמל פקאן, שיחליפו את השוקו החם ושמיכת הפוך. התותים יעלמו בקרוב, לטובת האבטיחים והשזיפים. קיץ.

בהצלחה לכל יקיריי,

איה.