הייתי היום בים. אין לי בגד ים, אז הלכתי ללא. לראשונה בחיי חשתי כמו נזירה כאשר אני לובשת מכנסון פיצפון וגופית בטן נדיבת מחשוף. תמונות בהמשך. סתם. לא.

אל המים מן הסתם לא נכנסתי, למעט טבילת רגליים + גל גדול שאוכל הכל וקצת שטף לי את הקצה של מכנס. לא תפסתי מי ישמע צבע, חוץ מבגב התחתון, שאלוהים יודע למה שם אני נהיית הכי חומה הכי מהר. מה שכן הצלחתי לתפוס זה חול, המון חול. חול בידיים, ברגליים, בפנים, בבטן, בגב, בשיער ובשאר מקומות אפלים.

היה פאן. הכי פאן היה לטבול את הרגליים במים ולהרגיש את הבריזה. מיד אחר כך, במקום השני במצעד הפאן, נמצא הארטיקרח שאחרי (דובדבן, כמובן). במקום האחרון והלא מכובד נמצאת הריצה מהחוף אל הברזים/מלתחות תוך כדי שנשרפות לנו (לחברותיי ולי) הרגליים. כשסוף סוף דרכנו במקום צונן (והכל יחסי, כן?), יכולתי להביט לעצמי בכף הרגל ולראות שהיא פשוט אדומה, חרוכה עד כלות. אבל לא נכוויתי ולרגל שלום.

קיבלתי היום הודעה מצערת (ומעצבנת גרר) שקצת הוציאה אותי מאיזון. יהיה בסדר אני אומרת, הכל לטובה אני יודעת, אבל אבל אבל... =\ אוף! מזל, אבל ממש מזל, שלפעמים אני חסרת סבלנות....... הממ... סיבה אחת לחייך :)

דינוזאורים לסיום:

;)

איה.