בצהרי יום שבת (אתמול) גייסתי את דנה, AKA בָּדוֹדָשִילִי (בת הדודה שלי), לצבוע את שיערי החום-כהה-כמעט-שחור לשחור, עם חינה שקניתי לפני כמליון שנים. קיבלתי כמה אזהרות לפני כן מהרוקחת ומשנינוש על השימוש בחינה: אמרו שזה ממש מלכלך, שקשה לשטוף את זה, שזה מסריח ועוד. עם זאת, חשבתי לעצמי, "כמה נורא זה כבר יכול להיות? הרבה עושים את זה", מה גם שצבע לא בא בחשבון אצלי, אז זה או חינה או כלום. כמובן שהבחירה הנכונה הייתה אמורה להיות כלום, ולהלן הפירוט ההסבר והנימוק:

הכל התחיל בתמימות ובכיף, חפפתי השיער וייבשתי במגבת, שלב 1 מתוך 5 Done!

לאט לאט העניינים החלו להסתבך. דנה רוקנה תכולת השקית בכלי פלסטיק, וריח חריף של רפת החל ממלא את חלל החדר. "חומרים טבעיים בלבד" זה מה שהבטיחה האריזה, ואכן הפרשות של בהמות נכללות בקטגוריה זו. שאפנו מלוא הריאות והיינו גיבורות ניל"י, מתעלמות לחלוטין מהריח וניגשות למלאכה. הטעות הקריטית הראשונה, שפתחה רצף מאורעות כואבים פיזית+נפשית,  התרחשה בשלב הוספת המים - ההוראות ביקשו תערובת נוזלית סמיכה, התוצאות היו מיץ ירוקת דליל. דליל מאוד. "חפיף", אמרנו שתינו את מילת הקסם, ודנה החלה מורחת את שיערי בג'יפה הירוקה. טיפות גדולות של נוזל ירוק ועכור כיסו אט אט את תחתית האמבטיה, תוך שהן זולגות על עורפי, מצחי ולחיי ומספיגות את חולצתי. ובכל זאת, שלב 2 ו-3 מתוך 5 נעשו גם הם.

השלב הרביעי הציב את שתינו במבוכה גדולה - יש לכסות את השיער בכובע פלסטיק ולהמתין שעה. כובע פלסטיק לא היה בנמצא, אז אילתרנו משהו עם ניילון נצמד ומגבת קטנה שלא תשוב להיות לבנה עוד לעולם. לא נורא. אז בנתיים שטפנו את האמבטיה מהציפוי הירוק-חינה-מסריח-משהו ונוכחנו לראות כי כתמים כחולים (?!) גדולים על הקרמיקה הלבנה עומדים איתן ואינם שוטפים עצמם לכיוון פתח הביוב. שאני אשפשף? כניראה שכן. כרעתי על ברכי, ריססתי חומר כימי זרחני והחלתי מקרצפת עד כלות. באיזשהו שלב הברכיים שלי (ולמי שלא יודע, יש לי דלקת בגיד בשתי הברכיים) החלו להראות סימני אי נוחות וגרמו לי לרעד בלתי נשלט בחלקי גוף משתנים. עם זאת, החלטתי להתעלם ולהתגבר כי הפחד מאמא שלי כשתראה את האמבטיה שלה מוכתמת כולה היה גדול עד מאוד.

השלב החמישי והאחרון היה שטיפת השיער, כמובן. פעולה שארכה כחצי שעה של שטיפה בהמון מים בזרם חזק, חפיפה, מרכך, חפיפה, מרכך, המון מים. גרגירים ירוקים התעופפו לכל ארבע רוחות השמיים והתקרה וקצף כחול (?!?!) מילא את האמבטיה. שאריות החינה נוקו ביסודיות, אך עקבות ריח סירבו להתפוגג עד לפנות לילה של אותו יום. לפחות יכולתי לנצל את הריח החדש להפחדת אחים קטנים וסילוקם מהחדר.......... =\

זהו.

עכשיו השיער שלי טיפה טיפה טיפה יותר שחור (וגם זה לא באופן אחיד, תודות לכישוריה של דנה). לא היה שווה את המאמץ, ובטח שלא את הכאב.

ואסיים בתודה לממציא משכחי הכאבים,

שלכם,

איה.