אני מתרסקת על הכרית ושוקעת בתוכה, מרגישה איך היא מקבלת את צורת הראש. זה כאילו להיבלע בתוך הלילה, לעצום עיניים ולהרגיש את החושך ואיך שהוא מזמין את השקט הזה.
אני אותה אחת, והכרית היא אותה כרית, והלילה הוא אותו לילה, ובכל זאת.
זה לא אותו דבר...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
