לשבת בחושך המתסכל , ולהיחנק מהדמעות שאתה שומר בפנים , זה מה שנשאר , אין לך זכות לבכות. אסור לך !
מבחוץ הכול בסדר , חיוך פה , חיוך שם...והכול נהדר...והם מאמינים. כמה פתטי....
ובפנים.....הריקנות הקרה הזאת , שלא נותנת מנוחה ,אותה ריקנות שצוחקת לך בפרצוף ומתגרה בך, וברגע גורמת לך להרגיש שאתה כלום.
וגם עם תנסה להלחם בזה ,זה משתלט עליך כמו סערת גשמים בליל חורפי, ואתה עומד שם לבד , ואין לך איפה להסתתר. וזה חודר לכל תא בגופך זה עוטף אותך.
אתה שבוי בריקנות.אתה כלום.
והתחושה הזאת שחסר לך משהו....או אולי אפילו מישהו......פשוט החסרון הזה....
כ"כ קר שם בפנים.
השתיקה הזאת....הצעקה הכי גדולה שלך .... ואף אחד לא מבין...
האדישות...ההגנה שלך...מפני האכזבה הכי כואבת , שאתה זקוק להם , והם לא שם...בזמן שאתה נקרע מבפנים .
העיניים שלך צורחות "אני צריך אותך" ...כמה עיוור צריך להיות כדי לא לראות שאתה מתפרק להם מול הפרצוף
והריקנות הזאת , מפוררת אותך , לאט לאט גרגיר אחר גרגיר כמו שעון חול...
אתה רק מחכה שמשהו טוב יקרה....והמצב יתהפך.....לטובה....אפילו לקצת....
אבל תוך זמן קצר , אתה מוצא את עצמך מתפרק. שוב...ושוב....ושוב.....זה מעגל אינסופי ...כמו הזמן.....במשחק הזה, אתה חסר כוח, אתה לא יכול לעצור את המשחק. אבל אתה יכול לשנות את המהלכים. להאמין בעצמך ,ולנצח.
תאמינו בעצמכם , גם ברגעים הכי קשים,. אף אחד אחר לא יעשה את זה במקומכם.
עצמאות שמח....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
