איך?עכשיו עשרה ל2...איך יהיה לי מצברוח עוד לערב?!
אני לא יודע...הטקס בבצפר...כמה שהוא לא מבוצע עד כדי כך,הוא הטקס שבינתיים
השפיע עליי הכי הרבה.זאת הפעם הראשונה שיום הזיכרון באמת נגע בלבי כל כך.
איך שחיילים מתו,למען הארץ.אתם יודעים כמה פעמים שמעתי את זה?!הרבה יותר מדי,
אבל משומה היום,אני מבין את המשפט הזאת,ומצליח לקלוט אותו ולעכל אותו.
מלחמה זה דבר נוראי...כמו שאתם יודעים...זה דבר שצריך להפסק...
היה לי היום דחף של לחקור כל מיני מלחמות...לאו דווקא של ישראל...
על מלחמת העולם השניה...פשוט בשר לתותחים...ובשביל מה?
את החיים הקצרים שיש בידינו,נעלמים תוך שניה אחת כאשר כדור העופרת חודר את גולגולתיינו,
כאשר רסיס מרימון חודר לעורקינו,כאשר אש הפצצה שורפת את בשרינו.
ובשביל מה?
כל כך הרבה שאלות...שאין לאף אחד תשובה.
זאת תמונה שערכתי היום בגלל יום הזיכרון.
זאת תמונה אמיתית לגמרי מהפלישה לחוץ אומהה השישה ביוני 1944,ככה...עוד שהחיילים שוחים להגיע לאיזה מקום להסתתר
מהכדורים השורקים,אחד אחד,נקטפים בידי הגרמנים שיורים מכיוון החוף.יש גם תמונות איך שהחוף נראה בסיום
כיבוש החוף,את תמונות אלה החלטתי לא להראות.
זה קטע שכתב חייל אמריקאי על העליה שלו לחוף אומהה בפלישה
The bow doors ped as soon as the craft touched bottom on sand bars well away from the shore line. The soldiers disembarked into three feet of water and ran for the shore. Intense enemy fire cut down many as they jumped off. Others drowned after being wounded in the surf, weighted down by their heavy packs. Most of the officers were killed, and those troops that actually made it to the beach huddled near the sea wall after a tortuous 400-yard journey across open terrain under fire
פשוט קשה לקלוט איזה טבח היה שם.
אצלנו לא היו מלחמות במימדים כאלה,אבל כל מלחמה היא דבר נוראי,גם אם הרוג אחד,זה הרוג אחד יותר מדי.
היום בעודי קורא את השיר "גבעת התחמושת",וכששתי טיפות נוזלות מעיניי,אני הצלחתי באמת להבין את פירוש המשפט
"נשארו צעירים לעד".
לפוסט הזה אין מסר,הייתי חייב לשתף...
שמרו על עצמכם.
גיא (והפעם...בלי H )
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
