בלוגיעדה

לפנות בוקר יצאה הקטנה לטיול מכונף. ברבע לארבע כבר שמעתי אותה מתכוננת בַשקט של הדירה הנמה.  היות שראש המשפחה מגובס,  לא יכול היה לעזור ולהסיע אותה ולכן המשיך לישון,  והיא התארגנה באופן אחר.  אני פחדתי כל הזמן שמא תיתקע המעלית כשהיא תרד בה עם המזוודה,  ואז מה נעשה,  ואיך תגיע לטיסה בזמן, אבל ראש המשפחה אמר לי כבר אתמול שאני לא נורמלית.  

בארבע וחמישה היא יצאה.  קמתי להיפרד.  בתבונה רבה סתמתי את פי בעניין המעלית,  אבל כמו בת פרעה בין קני הסוף התייצבתי בדלת הדירה להשגיח.  ראיתי איך הקטנה מזמנת את המעלית לקומה שלנו ומכניסה לתוכה את המזוודה ובודקת שהדלתות נסגרו,  ואז רצה למטה במדרגות.  שמעתי אותה למטה, מזמינה את המעלית אל קומת הכניסה ומחכה לה שם,  ואחר כך מקבלת את המזוודה ומגלגלת אותה אל מחוץ לבניין,  ולבי יצא אליה.

                                                                                                             (את הפוסט הזה העליתי גם כאן.)