בלוגיעדה

לאחרונה הייתה לי פגישה נחמדה שבה הועלתה על נס העובדה שענדתי קשת בשערי ממש כמו בתמונתי בפייסבוק.   ואכן  -   היות ששערותיי הן חסרות משמעת בעליל, ונוטות להתסלסל ולהתפזר לכל עבר,  אני עונדת קשתות לעתים קרובות כדי שישליטו קצת סדר בבלגן.

מכל מקום,  זה הזכיר לי שלפני שנים רבות,  כשהילדים עוד היו ממש קטנים,  הייתה לי איזו קשת פלסטיק פשוטה מוצלחת במיוחד.  זה קורה לפעמים שקונים משהו שווה-פרוטה שמתגלה כמציאה אמיתית.  היא החזיקה את השער במקומו ולא הציקה ולא דקרה ולא נשרה.  על כן ענדתי אותה כל יום,  במשך ימים רבים,  עד שנשברה ונאלצתי להשליכה לפח.  

באותה תקופה (לפני מות הקשת ההיא) נהגתי לרדת תכופות עם הילדים אל חצר הבניין שבו גרנו אז ולהניח להם להעביר את אחר הצהריים במשחק עם ילדי השכנים.  אני בינתיים ישבתי על הספסל בחצר והשגחתי,  ולעתים קרובות הצטרפה אליי אחת השכנות ושקענו שם,  על הספסל,  בשיחת אמהות.

פעם אחת הקדמנו לרדת לחצר לפני שהגיעו האמהות האחרות.  חיכתה לנו שם רק הילדה הקטנה של השכנים,  שהכירה אותנו היטב ושביקרה תכופות גם אצלנו בבית.  היא ניצלה את שעת הכושר שבה ראתה אותי יושבת לבד על הספסל,  וניגשה אליי על קצות אצבעותיה ושאלה,  בסוד מוחלט,  את השאלה שהציקה לה כנראה כבר זמן רב:

-  "תגידי,  את לובשת את הקשת הזאת גם כשאת הולכת לישון?"

וזה בתורו מזכיר לי את הסיפור על המורה האנגלי ששאל את תלמידו החרוץ:

"מדוע אין השמש שוקעת לעולם על הדגל הבריטי?"  

ונענה בזו הלשון:

-  "משום שבערב מורידים אותו."

הנה כי כן,  גם על הקשתות שלי אין השמש שוקעת לעולם,  מפני שלמרות יעילותן הרבה,  אני מסירה אותן לפני שאני הולכת לישון.

                                                                 *

ואם כבר בדגלים עסקינן:

בעניין ההצבעה שתתקיים היום באו"מ על קבלת הרשות הפלסטינית כמדינה משקיפה:

התגובה הישראלית הרשמית מביכה אותי.  מעציב להיווכח עד כמה ההנהגה אצלנו קטנונית,  לא הגונה וחסרת מעוף.  מדינה פלסטינית הרי תקום בסופו של דבר,  האם לא מוטב להשלים עם זה בחן ובזמן,  וגם ליהנות מהתועלת שאפשר להפיק מצעד כזה?

גם התגובה הפושרת של יחימוביץ לעניין הזה איננה לטעמי. היא גורמת לי להרהר שוב במה שאני מכנה "האופציה הפולנית",  כלומר באפשרות להצביע עבור מרצ  -  המפלגה שצודקת תמיד ויושבת תמיד לבד בחושך. "שמאלנים הביתה",  הם קוראים לזה שם.  לי זה אמנם נשמע יותר כמו "פולנים לפולנְיה",  אבל הרי כבר בין כך ובין כך כמעט הוחלט והוסכם שאני פולנִייה,  אז למה לא.