בלוגיעדה

מחר בלוגולדת שמונה.

בפעם האחרונה שהתייחסתי לבלוגולדתִ-ים שלי זה היה בבלוגולדת ארבע.  חשבתי להזכיר את זה שוב השנה,  כי יש מלאן-ת'אלפוֹת  ארבעִ-ים בבלוגולדת הזה ובתאריכיו,  וכבר היה לי פוסט מוכן ושמח שחישב את מספרם (המרובע).

אבל אז התהפך הכול,  כי התברר שישרא בסכנת סגירה.  ובמקום לחגוג,  ביליתי את השעות הפנויות של השבוע האחרון בשוטטות בשדות של בלוגיות זרות,  כדי לראות לאן אפשר יהיה ללכת,  אם וכאשר לא תהיה ברירה.

לפני כמה שנים פתחתי בלוג רזרבי ב-Blogger   (הבלוגייה של גוגל).  לא קורה בו הרבה,  אבל הוא עדיין שם,  מחכה.  לפעמים אני עוד עושה בו נסיונות.  הצרה עם הבלוגיה של גוגל היא שנדמה לי שעדיף לא לשים את כל הביצים בסל אחד (אחרי הכול,  אני משתמשת בכמה וכמה שירותים של גוגל  -  והנה,  למשל,  את ה-Reader שלהם הם סגרו לאחרונה,  מה שלא גרם לי נחת רוח רבה).   אם כי מרק טווין,  החכם באדם,  טען פעם שמי שנבון באמת דווקא כן שם את כל הביצים בסל אחד,  אבל שומר על הסל הזה.

איך שלא יהיה,  החלטתי השבוע לבדוק גם את Wordpress   -  הבלוגייה הכי אופנתית בישראל (ומחוצה לה).  אני קוראת שם בלוגים רבים,  ופעם גם פתחתי שם בלוג ניסיוני,  אבל התייאשתי ממנו מהר.  הפעם החלטתי לנסות ללמוד שוב את סודות האתר הנחשב הזה.

העברתי השבוע המון שעות בניסיון לבחור לעצמי עיצוב לבלוגי הניסיוני ב-Wordpress .  הם מתהדרים שם בכמאתיים וחמישים עיצובים אפשריים,  רובם חינמיים,  ולכל אחד מהם יש כמה וריאציות אפשריות.  בקיצור,  יש מאות רבות של אופציות לעיצוב הבלוג,  אבל איכשהו אני לא מתפעלת מאף אחת מהן.  יש בהן משהו נוקשה ולא זורם,  שלא לדבר על כך שכשכבר מוצאים שם משהו שנראה לי,  מתברר שהוא לא עובד כל כך טוב עם עברית,  שהוא מתרגם כל מיני דברים בצורה מצחיקה (או מרגיזה),  שהוא מעצבן ומעביר שורות מצד לצד,  וכאלה.

אבל בסוף בחרתי משהו שנראה לי סביר,  עם צילום של כתמי יוד (או צבעי מים?),  וכתבתי שם כמה פוסטים ניסיוניים,  והגבתי לעצמי שם ואז הגבתי לתגובותיי (אני אלופה בלדבר עם עצמי),  ונראה לי שעכשיו אני שולטת בכל רזי העניין.  אם יהיה צורך ללכת מכאן,  יש לי לאן,  וכל מִטלטליי ארוזים.

אבל אני עוד מקווה שלא יהיה צורך.  אולי בכל זאת יתחשק למישהו לקנות את ישרא מידי בעליו הלא-מעוניינים.  או שאולי יפתרו את הבעיות בעזרת מינויי-פרו למעוניינים   -  מינויים שיכניסו קצת כסף לקופה הריקה.  בשאלון כתבתי שאני מוכנה לשלם סכום חד-פעמי להצלת האתר,  אבל לא מתחייבת להגיש סיוע מסוג אחר.  והרעיון המוצע של קואופ אמנם לא לגמרי ברור לי,  אבל יש בו משהו קוסם מהבחינה הזאת שהנה יש לנו אפשרות להשתתף בניסיון של כלכלה מסוג אחר. 

בינתיים אני יכולה רק לומר שהמאמצים המושקעים בעניין נוגעים ללב.  למשל הסרטון הזה ,  והעבודה של טליק ואחרים.  כשקהילה כל כך גדולה של אנשים מתגייסת להציל משהו שחשוב בעיניה,  זה לא דבר של מה בכך,  ואולי גם יש לזה סיכוי.  אני מחזיקה אצבעות.

זה פוסט קצת עצוב בשביל בלוגולדת,  אבל זה מה שיש.  אני מקווה שהבלוגולדת-ים הבאים יהיו עליזים יותר,  ושאוכל לחגוג אותם כאן.

תוספת עריכה מאוחרת:  חדשות משמחות ומרגיעות