השבוע הלכנו לסיבוב-קברים בבית העלמין. לאו דווקא לפי התאריכים המדויקים, אבל ככה. הצמחייה על הקברים של הוריי מתקשה לשרוד. השמש המזרח-תיכונית הקופחת וההיעדר המוחלט של צל לא עוזרים. אמנם השקינו שוב וזה, אבל נדמה לי שלא תהיה ברירה אלא לחפש משהו מיובש או מלאכותי לשים על הקברים, כי הריקנות שלהם מעציבה אותי במיוחד.
מה שכן היה שם הוא האבנים הקטנות הללו שיהודים רגילים לשים על קברים. אמא שלי לא אהבה אותן ונהגה להזעיף פנים לעומתן, אבל אני מחבבת את המנהג הזה. כדי לא להרגיז אותה, שמתי רק אבן קטנטנה ברווח שבין שני הקברים, שלה ושל אבא שלי; פירור קטן של הנזל וגרטל, ציון דרך זעיר, לאמור: היינו כאן, לא שכחנו.
בדרך החוצה, ליד החלק הישן ביותר של בית העלמין (שחלק מקבריו עתיקים עד כדי כך שכבר לא נשאר מי שיבוא להניח עליהם אבנים או פרחים), ראינו את החלק החדש: קברים בקומות. בהתחלה זה נראה לי מוזר להפליא, אבל אחר כך חשבתי שזה נראה בעצם כמו שיכון: בית-רכבת ארוך עם קומות, ופרחים בחלונות. כמעט כמו שהיה קודם, בחיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עדה ק.