כבר הרבה זמן שלא פרסמתי פה משהו שכתבתי,

סתם כי אל היה לי מצב רוח לכתוב, לא היה לי על מי או על מה.

וזה משהו שככה בא לי פתאום.

זהו יום חמישי מגיעה קיצה של השביתה, ככל הנראה.

אז שיהיה לכולנו שנה טובה ומוצלחת אפשר להגיד:]

"זה לא שחשבתי שנהיה ביחד,

זה סתם שהרגשתי לבד כשעזבת.

פתאום התחיל גשם ולא יכולתי לצאת לחפש אחריך,

זה סתם שבדיוק שכשיצאת החל ערפל שאבדתי אני בתוכו.

וכשהגיע הקיץ,

הטבעתי את זיכרונך בגלים, כשבכיתי כל כך,

עד שהמים עלו וזרמתי איתם ונשארת אתה בלב ים.

ועכשיו קצת לבד, אני חושבת,

ואתה,זה סתם המישהו שתמיד רציתי לספר לו

כמה טוב וכמה רע העולם הזה מציע.

והכל נהפך לשונה כי זה לא שבכיתי שהלכת זה פשוט שהאמנתי שעוד תחזור.

וזה לא שלא המשכתי בחיי,

זה פשוט שבחדר ליד המיטה שלך, עדיין דולק איזה אור.

כי בלילה כשקר ורק הכוכבים מאירים לי את הדרך,

אני רואה את הכל די ברור.

ולעולם לא פחדתי לאבד כך ברגע,

את מה שרציתי תמיד-

לאהוב."

מקווה שאהבתם, תגיבו לי.

דידד;]