ונחגוג מידי שנה, את ראש השנה וסוכות, ואת פורים ושבועות, ופסח..

ונעמוד ונשיר את ההמנון ונסתכל בגאווה על הדגל, 'כן בטח'.

ונבכה שנחשוב על אלה שכבר לא איתנו.

והעולם כמנהגו נוהג.

ונעמוד דקת דומיה ושתיים ביום למחרת.

וסופו של יום כשנחזור הביתה, נשב בסלון, נראה חדשות.

כי העולם כמנהגו נוהג.

ויום אחד שמישהו קרוב ילך.

העולם יעצור, הלב ירעד ויתחנן שהעולם כמנהגו ינהג.

ובכל אותם ימים,

ארצה ללבוש מסיכה של חיים, להתארח בבית של טוב, להיות בחיק משפחה מושלמת.

לנהוג כמנהגו של עולם.

ואעמוד כשישירו את ההמנון, ואביט על הדגל בגאווה.

ואסתכל מסביבי, ואבין שיש מקום לתקווה.

ואהיה כל כך גאה להיות חלק במשהו גדול, וגאה להיות חלק במשהו קטן.

ואראה חדשות, ואהיה באמת.

ועוד שנה כשאהיה בת 18 אתגייס לצבא,

אני לא אשנה את העולם,

אבל אהיה חלק,

מכל אותם....

ואני יעמוד ואשיר את ההמנון ואסתכל בגאווה על דגל המולדת,

ומבטיחה תמיד לזכור שאין לי ארץ אחרת.

 .

..אחרי כמה חודשים החלטתי לשים פה משהו שכתבתי

אז זהו, שמרו על עצמיכם