מה יש בבלוג? המון סימפל פלאן, הרבה צחוקים, קצת אנימה, וטיפונת על החיים שלי...

אני, להפתעתכם, השתתפתי בטריויה בטלויזיה... (למרות שנרשמתי לעוד 100 מבצעים בערוץ הזה ולא יצא לי מזה כלום...) אהה... וגם הפסדתי... וזה באמת לא היה הוגן! עד שהטריויה הסתיימה, הייתי בטוחה שזה הולך להיות אחלה יום, (למרות החלק שבו הולכים לבית הספר...) ראיתי, באולפן של ערוץ ג'טיקס, (שגיליתי שהוא גם בביניין של אולפן ערוץ הילדים) את המנחה פורמן, את דודו, את פניסטים, (שסבתא שלי שאלה איפה השירותים...) את לימונה, (בלי פאה...) ואת קובי מחט... כולם אמרו לי לפני כולם היי באופן אישי, ואחרי 5 דקות הם אמרו לכל שאר הילדים בכלליות... באולפן עשו כל קטע של שתי דקות בטלויזיה איזה 3 פעמים בחזרות... ורק אז, ראיתי איזו תוכנית מעוכבת טכנולוגית התוכנית הזאת! כדי לראות מי עונה יותר מהר, (אני או הילדה השנייה...) נתנו לנו רעשנים. עכשיו, הנה הקטע הלא- פרי... לה הם נתנו קשקשן! אחד כזה שהיא רק מזיזה את האצבע, ושומעים אותה, ולי נתנו רעשן שמסובבים שאותו הייתי צריכה לסובב 3 פעמים לפני שהוא קולט שבכלל מסובבים אותו... ורק אחרי 3 סיבובים הוא עושה קול... אז, תעשו חשבון! למי הייתה האפשרות לענות יותר מהר: לי, או לילדה השנייה? בכל זאת קיבלתי ערכת ג'טיקס, (שגם היא קיבלה...) והילדה השנייה קיבלה תלושים בסך איזה 1000 שקל ב"טויז אר אס"... אני יוצאת עם פרצוף מבואס מהאולפן, ועם הרגשה שרימו אותי, וסבא וסבתא מתחילים בהרצאת הצקות... "זה רק ספורט... את סתם לא יודעת להתמודד עם האכזבה, אז את אומרת שהרעשן לא בסדר, את צריכה להיות יותר ספורטיבית... בלה בלה בלה...!" אפילו אבא שלי, אחרי שראה את זה, ואפילו אמא שלי כשהיא ראתה את זה, ואפילו ילדה מהכיתה שלי ואבא שלה הסכימו איתי שהרעשן שלי היה מאפן! החיים כאלה לא פרים! עד שאני זוכה להגיע לתוכנית, אני מפסידה לילדה שקטנה ממני בשנה!

עולם האכזבות, היר איי קם!

מיום חמישי בשעה ה-4 של הלימודים, ועד 15:45 היום, לא הייתי בבית... (לשימחת הילדים בכיתה שלי...) ויש לי תרוץ... לקראת סוף השיעור הרביעי, ביום חמישי, באו אמא שלי, ואחותה, (דודה שלי, למי שעוד לא הבין...) לבית הספר, לכיתה שבה למדתי באותו שיעור, ולקחו אותי, לא היה לי מושג לאן... הן אמרו לי לקחת את התיק, וללכת... אז ארזתי את התיק, והלכתי איתן... היו לנו באוטו כמה שקיות כבדות, (כל אחת בערך כמו הפולקע שלי, ותאמינו לי- זה כבד...) והמשכנו ליסוע עד הבית כדי להוריד את התיק... בדרך, הן הודיעו לי שאנחנו נוסעות יחד עם בת הדודה הקטנה שלי, שגם לא ממש ידעה לאן אנחנו לוקחות אותה, לסופשבוע בצפון... דודה שלי הייתה חכמה, היא לא אמרה לה שנוסעים לסופשבוע... היא אמרה לה שנוסעים לדיאטנית... בדרך, הן נתנו לי להסביר לה... כשהגנו, אחרי נסיעה של שעות, עם כאביי ראש מיגעים, רצנו לחדר אוכל, ואז ישר לחדר... הלכנו לקיבוץ, למן צימרים באמצע הקיבוץ, ואני, ובת הדודה שלי הלכנו לראות את חדר הילדים, שהיה במעלה מדרגות צרות כמו שערה, וש היו 3 מיטות... אנחנו התנחלנו שם, ואמא ודודה שלי התנחלו בחדר מבוגרים, ששם הייתה מיטה זוגית... (מסכנות...) גם עשינו קניות ב"מרכולית", או משהו כזה, ובערך אז נגמר היום... למוחורת, דודה שלי, ובת הדודה שלי, הלכו שוב ל"מרכולית" וקנו עוד איזה 100 דברים... בדרך חזרה ראינו, אני ואמא שלי, גדר של בית ובצד השני 3 כלבי "פלפי" קטנים וקופצניים... בת הדודה שלי מיד רצה ללטף אותם, וגם אני... בצהריים, אני ובת הדודה שלי חזרנו לתת אהבה למתוקים הקטנים, והבעלים שלהם הגיע... הוא היה נחמד ונתן לנו להיכנס וללטף אותם בפנים... כשכבר היה חשוך, החרכתי את בת הדודה שלי לקרוע את עצמה מהכלבים המוזרים... והיא שאלה את הבעלים אם נוכל לחזור בבוקר, התשובה הייתה חיובית... למוחורת, חזרנו ונכנסנו לבד... ליטפנו אותם שעות, וזה היה הבילוי שלנו לאותו היום...  בפסח נחזור לשם, והבעלים אמר שממש מתי שנחזור אחת מהכלבים תמליט גורים... בקיצור, יש לי ולה למה לחכות...

ביי מצחוקים! האהאהאהאהא... XD...